לליאת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
לליאת שלום, אני לא יודעת כל כך מה לכתוב, או מה בכלל אני רוצה להגיד...וזה די מוזר, בד"כ יש לי המון להגיד... אבל קצת מוזר לי, על סף הרע לי...בלי שום סיבה מיוחדת, זה מעין הימים האלו שחזרתי מוקדם הביתה, ישנתי ועכשיו יש לי מלא דברים (לא כיפים) לעשות, ואני לא מצליחה לצאת מהמיטה...הדלקתי את הדוד ואני אעשה אמבטיה חמה כדי לרכך את היציאה מהמיטה, אבל אין לי כוח... את מבינה למה אני מתכוונת??? מן מעיכות נוראית כזאת, זה קורה לי המון...ואז על מה יש לחשוב- על דברים עצובים כמובן... אבל אסור לחשוב על דברים עצובים,, אסור להיכנס לזה...זה עלול להיות מסוכן...אז אני נשארת עם מעין נמנום כללי ומחורבן כזה... אפילו לא דיכאון כמו שצריך! סתם איכס... ולמה אני כותבת כאן? בא לי שתכתבי לי משהו שיגרום לי להרגיש...אולי בא לי את הריגוש מהציפיה לתגובה...משהו, רק לא הנמנמת הזאת... תודה, דורותי
כל כך התחברתי לתיאור! אפילו לא דיכאון כמו שצריך, אבל מעצבן וטורדני ממש! לא נראה לי שלהזדהות שלי יש את האפקט לו ציפית מהודעתה של ליאת, (אם כבר אז להיפך. מצד שני לשקוע בשניים בטח יותר נעים מאשר לבד) אבל לא התאפקתי(: אז עכשיו אני שותקת ומצפה איתך לתגובה שלה. נ.ב. בעל חיים יכול להרים מצב רוח.(יש על זה מחקרים. אנשים שמגדלים בעחי"ם הם מאושרים יותר!) יש לך אחד כזה? ולמיצי- תודה, במיאואית. (:
חייכתי קצת מהודעתך (למרות שבענייני דכאון עסקינן) כי קראתי אותה אחרי שהשבתי לדורותי ואני בעצם שואלת אותה שם על ילד/תינוק (לגמרי אסוציאטיבית) ואת כותבת פה על בעל חיים... אז מה זה אומר? (עכשיו שואלת אותך) ד"ש למיצי. ליאת.
היי דורותי יש ימים כאלו. שמשהו מהמקום הכואב מבצבץ, אולי היה מה שהזכיר, אפילו משהו קטן, ואז האנרגיות הנפשיות יורדות, (אפילו לא תמיד מודעים או מחוברים ל"טריגר") אולי גם כמו שכתבת, לא רוצים להתעסק איתו..אז כן- נשארת תחושת המעיכות הזו בתקווה שפשוט מחר יהיה קצת יותר קל. אבל אפרופו הריגוש...שאת מחפשת... נראה לי שהחלק היותר מעניין בשבילך בתשובתי זו דווקא שאלה שיש לי אלייך.אני כל הזמן "מחזיקה" בראשי שאת בהריון...ואת דווקא לא כותבת על זה. אז...האם הבנתי לא נכון? או, אם כן, איפה את "למול" ההריון? משום מה, אסוציאטיבית השאלה שלך לקחה אותי לשם. ליאת.
הי חמוטל- יש לי שני חתולים מקסימים שישנים איתי מחובקים במיטה...והם אכן משפרים את מצב הרוח, אבל לפעמים לא בא להם, ואת יודעת איך זה חתולים, אי אפשר בכוח... לליאת- חשבתי על ההריון תוך כתיבת ההודעה כי היתה לי תחושה שתכתבי לי שהמעיכות זו עוד תופעת לוואי של ההריון ואז חשבתי לעצמי, כתגובה לתגובה שבראשי, שמה זה עוזר לי לדעת את זה, התחושה עדיין נמצאת... אז כן, אני בהריון...שבוע 22 כבר! עברתי את החצי! אני מאוד מחכה כבר לתינוק (ואם הוא יכול להגיע בלי הלידה אז עוד יותר טוב). עכשיו אני כבר במצב רוח שונה, אני אחרי אמבטיה ואחרי אחת מהמטלות, אבל הקשה ביותר...אני חושבת שבגלל זה היה לי קשה...לא רציתי לעשות אותה. הייתי צריכה לכתוב סיכום לפגישה טיפולית קשה במיוחד, שגם קשורה ל"גילוי" ההריון שלי על ידי אחד הילדים ותגובה מאוד קשה שלו... אז זהו, כתבתי...נגמר... עכשיו רק לחכות למכות בהדרכה ואפשר יהיה לשים זאת מאחור :) אבל חוץ מזה קצת קשה לי לכתוב על ההריון, אני לא כל כך יודעת איך להתייחס אליו...אני קצת בפיצולים לגביו ואסור לשקוע לצד הרע, אז גם אסור להתייחס לקשיים ולחרדות, בטח שלא בפורום ציבורי, זה יהפוך אותו לנוראי... ורציתי להגיד לך שיש משהו כל כך מזמין ונעים בשאלות הספונטניות שלך, זו גם הסיבה שהחלטתי לכתוב היום, בגלל השאלה שלך למי"ב...לא הייתי מוצפת כל כך ויכולתי להעביר את היום הזה בקלות בלי כתיבה בפורום, אבל לאחר הקריאה, היתה בי הרגשה של מוזמנת למקום חם ובטוח- אז למה לא...והנה זכיתי לשאלה בעצמי! זהו...אז תודה! דורותי
מנהל פורום פסיכותרפיה
