אפשרות

יחד עם הרוח שנושבת בחוץ שמתי לב גם לרוח הפורום בימים האחרונים וגם לרוח הפנימית שלי.. עצבנות שהופכת במהרה לשעמום שהופך לריקנות וכאילו אין "ממש" סיבה והנה היום חשבתי פתאום שיכול להיות שהרוח בפנים והרוח בחוץ מבשרות על אותו דבר. אוטוטו פסח. יכול להיות שזו הסיבה? החג, החגיגיות שנלוות אליו,המשפחה,הביחד הזה שמחדד את הריק, הציפייה שמחוברת לאכזבה, הניקיון מול הלכלוך הפנימי.. וגם בטיפול, כבר מבינה שמה שקורה הוא מה שקורה וגם אם לא בזמן אמת אז הכל חשוב והכל מתחבר ועדיין זה קשה כשדברים שם לא מסתדרים, גם אם אני מבינה את הערך הטיפולי של חוויות כאלה. הרבה יותר נעים להיות בטוב ולהרגיש מובנת- זה נכון שהחיים מזמנים מיני הזדמנויות, חלקן של אי הבנה וקושי אבל קשה לי שזה קורה בטיפול, כאילו מרעיל את השעה הקדושה שלי. חג שמח?

בדרך כלל זה לא ככה, אפילו לא ניתן להגדיר זאת כתקופה אבל כשזה קורה (ובפעם האחרונה זה קרה בגדול) זה מאוד כואב. כמובן שנדבר על כך, גם זה לפעמים מעצבן אותי, שאני כבר יודעת שעל הכל נדבר, שהכל משמעותי, שאחרי לא מעט שנות טיפול אני כבר די מבינה את המכניקה הזו של מה שקורה בחדר. אני מנסה להבין עם עצמי למה זה מעצבן, אולי כי בא להיות הילדה הקטנה שפותרים בשבילה, שמבינים שכואב לה גם בלי שתגיד, בלי שכל רקיעה ברגליים תהפוך למילים ואני לא מצליחה להיות כזאת יותר מרגע. גם כשכועסת מיד יש לי איזה קול פנימי שעובר להתבונות במקום להיות בכעס. מקווה שיצא לי מובן..