היי

אגב ליאת היום דיברתי איתה לא הצלחתי להיות רצינית לא הצלחתי לתמלל זרמתי עם הפוזה המפגרת שלי של לוקחת את החיים בקלילות למרות שאני מזה לא . פעם הייתי בטיפול שנתתי בו את כולי תפסתי אותה כמכילה שומרת ומספיק מקצועית והלכתי איתה עד הסוף הייתה העברה אבל בסוף עזבתי את המקום שבו זה היה (בצפון ) ומזה הצטערתי . בגלל שהייתי שם איתה וראיתי לאן אני כן מסוגלת להגיע ואכן הגעתי איתה לתוצאות טובות ממש אפילו רק כי תפסתי אותה כמישהי כזאת והיא באמת נתנה את הנשמה שלה ובאמת הקשיבה וראתה בי דווקא את העצמי האותנטי שאני לא ראיתי יענו הייתי משילה ממני את כל המסיכות שהייתי נכנסת אליה . לעומת זאת אצל הנוכחית אני לא מצליחה אני נכנסת אליה עם המסכות מדברת על הדברים אבל להיחשף ולהיות פגיעה מולה זה בחיים לא יקרה ועבדנו על זה רבות על מה חוסם אותי ואני מרגישה שאנו רק נלחמות כל הזמן בטיפול כל אחת על המקום שלה וצר לי על זה אני מחבבת אותה באמת אבל מה קורה אם אני יודעת בוודאות שזה לא זה לא משנה מה זה לא יקרה אני צריכה מקום בטוח להשיל מעלי את העור לתת לעצמי לפתח אליה תלות זו פשוט סיכון כי היא לא תדע לנתב או לעצור את זה או לזהות אצלי רגרסיה כי אני פשוט טיפוס שלא רואים עליו מה הוא מרגיש אני יכולה בשיא השפל להיראות טוב לצחוק ולא ישימו לב . יש אנשים שאתה יכול להיות מי שאתה נטו לידם ויש אנשים שבחיים לא תוכל להתחבר מולם למקומות כאלה זה לא עניין של לא לתת צאנס זה עדיין של הרגשה אני מרגישה מי יכול להכיל אותי ולהחזיק אותי ובכנות בכל השנתיים וחצי האלו לא התקדמתי בכלום ועכשיו שאני כאילו רוצה באמת לתת לעצמי את הצאנס כאילו ללכת עד הסוף קצת לא נעים לי להגיד לה את זה מפחדת קצת אבל משוכנעת שאין דרך אחרת חוץ מטיפול עם מטפל אחר . השאלה האם אני יכולה לבוא ולהגיד את זה ? להגיד בעמותה ציבורית את מה שאמרתי כאן . גם אז לא הייתי הכי מוכנה לטיפול אבל היה בי צורך לדבר והיא הייתה בדיוק האדם הנכון אני צריכה תיקון בקטע הזה רוב ההעברות שלי היא לדמות אימהית חזקה במיוחד שאני יכולה למרוד בה לבדוק את הגבולות לסמוך עליה שתכיל מבלי לפחד ואני מזהה אותן תמיד עוד בהתחלה ודווקא מולן באופן מוזר אני נותנת לעצמי להיחשף עד הסוף . בהתחלה זה הפחיד אותי כי זה קרה בלי שליטה אבל היום אני מוכנה לזה אבל נזהרת מהאדם הלא נכון . אני טועה?

לא עזבתי אותה מרצון למען האמת הסיבה היחידה שנשארתי הייתה בגללה . קיבלתי אותה במסגרת של קהילה טיפולית . לא היה ביכולתי להישאר יותר אחרי חצי שנה רק בגללה . אם היה לי כוח נפשי להישאר במסגרת הקהילה בחיים לא הייתי עוזבת אותה אבל ראיתי אותה רק בשבוע ובמסגרת עצמה סבלתי כל ימות השבוע.

אני מקווה שההודעה שהעלתי מקודם נשלחה שרשמתי כי עזבתי לא בגללה אלא בגלל המסגרת שבה שהיתי .בכל מקרה אחד הדברים שאני הכי צריכה במטפל במיוחד שזו מקום ציבורי שיצא לי לעשות בו שטויות שכבר הזכרתי אותם בפניך . זה סמכות אני לא שמה קצוץ על מה שהמטפלת שלי אומרת היא לא סמכותית בכלל ואלוהים אני חייבת דמות כזאת אני זקוקה לגבולות ברורים לא מטפלת שתזרום איתי אני חייבת מקום בטוח אני רגועה רק כאשר יש מישהו כזה סביבי שמבהיר לי מה אסור ומה מותר אני אולי בת 23 אבל בחיים לא גדלתי בבית כזה לא הייתה לי דמות כזו ולכן אני תמיד מסתובבת בעולם מחפשת משענת אדם סמכותי לידו אני מרגישה בטוח בלי זה אני הולכת לאיבוד מרגישה שהקרקע נשמטת מתחתיי כל הזמן רק מול אדם כזה אני מוכנה להיות אני . בגדול אני כמו ילדה שמשתטחת על הרצפה ופורצת בבכי שהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה בהעדר גבולות ברורים גם שאני יודעת מה נכון ומה לא אני לא תמיד מרגישה את זה אין מי שיבהיר לי את זה והיא לא מצליחה לעשות את זה היא לא מבינה את הצורך שלי בגבולות היא מנסה להעביר לי הגיונית למה המעשים שלי לא בסדר בצורה נעימה ואני מרגישה שאני משתגעת הולכת ובועטת ומחכה שמישהו יעצור אותי וגם אם היא תגיד זה יצחיק אותי כי זה בכלל לא בא לה טבעי .