38 שעות

שלום ליאת, כמו שכתבו לפני הפסח הזה... וכאילו זה לא מספיק מר X שינה את מועד הפגישה. לכאורה שום דבר בסה"כ עיכוב של 38 שעות (ספרתי אני לא מפסיקה לספור) למה אני לוקחת את זה כל כך קשה? אני מרגישה כאילו שפגעו בי באופן אישי מה שאני יודעת שזה ממש לא נכון. היה משהו ביום ובשעה הקבועים שגרם לאיזו אשלייה של בטחון מסוים, כל העניין הזה של "הטיפול" (קצת קשה לי עם המילה הזו)די קשה ומטלטל, אבל המועד הקבוע היווה סוג של מסגרת . אני לא מסכימה ולא אוהבת את המונח "תלות", שנלקח מעולם ההתמכרויות אבל ישנה ההתקשרות הזו שגורמת לי להרגיש רע עם החולשה הילדותית הזו, עם זה שדבר כל כך קטן יכול לערער אותי , אני די פוחדת מהכוח שיש לו עלי, אני נמצאת בצד החשוף ולמעשה החלש יותר (אם כי בפועל אני זו שמעסיקה אותו, אם אני אחליט לא לבוא יותר...). יש לכל הפחד הזה והניסיון לשלוט במצב בכל מחיר סיבות ידועות אפילו מוצדקות מבחינת ההיסטוריה האישית שלי אלא שהידיעה הזו לא עוזרת להרגשה הקשה של ההתפרקות כאילו שהכל נגמר. ואולי, בכל זאת - תלות - ואני בסוג של קריז או craving ? תודה על המקום/הקשבה ושיהיה חג שמח נצא מעבדות למשהו אחר וכל החרטה

קודם כל תודה על התשובה.ברור שאני לא באמת מתפרקת זה רק ביטוי כזה למצב של חוסר מעש נוראי דווקא בזמן הכי לחוץ, אי יכולת לאסוף את עצמך ולעשות משהו מועיל. בדיעבד לא הייתי צריכה לכתוב, ובאמת די התחרטתי והתלבטתי אם לבקש ממך לא להעלות את ההודעה הטיפשית הזו, אבל לא רציתי להטריח. כל הכתיבה הזו והשתתפות בפורום לא הצד החזק שלי, אבל לפעמים ברגעים של חולשה או מצוקה אני מנסה.