שלום ליאת

אז ככה...היום תחילתו של החופש (צרות של עשירים), ומצד אחד אני מאושרת, כל כך חיכיתי כבר לחופש הזה, הייתי כבר מותשת לחלוטין. מצד שני, אני כבר רואה כמה קשה לי...יש דברים בלימודים שאני צריכה לעשות, וכמובן שאני דוחה אותם ואני עסוקה וחושבת כל היום על הטיפול והמטפלת. ופתאום עלו לי כמה חששות חדשים\ ישנים... הראשון הוא שדמיינתי את הלידה ואיזה רגע מאושר ומרגש זה, ואז ישר התחלתי לבכות, כי גם בדמיון שלי התחלתי לבכות ישר, לא רק משמחה אלא גם מעצב, על זה שאמא שלי לא איתי ברגע הזה...ואני דואגת מה יהיה בחופשת לידה, ובאיזה מצב אני אהיה, ואם אני אוכל להגיע לטיפול...אני צפויה ללדת באמצע אוגוסט, ובנובמבר הטיפול שלי מסתיים (אחרי 3 שנים בתחנה ציבורית) ואז אני צריכה לחכות 3 חודשים עד שאוכל לבוא אליה באופן פרטי...ומה יהיה ב- 3 חודשים האלו?? ואיך יהיה לי כסף (אני כבר במינוס ולא ממש עובדת) ואיך פתאום לשלם על טיפול כשהתרגלתי לקבל אותו בחינם? וגם בחופשת לידה...מה קורה? יוצאים מהבית עם התינוק? אני אוכל להביא אותו לטיפול? אני אצטרך שבן זוגי ישאר איתו? ומה אם אני מניקה? אפשר להשאיר אותו עם בקבוק?? עוד משהו זה שאני רוצה בחודש האחרון להפסיק עם כל התרופות, כדי שלא יהיה תסמיני גמילה, וזה גם מדאיג אותי, איך המצב הנפשי שלי יהיה בעקבות זה... בקיצור, יש לי מלא פחדים...אני גם מפחדת שאני אתפרק שוב ואצטרך אותה כל יום וכל שעה והיא לא תוכל להכיל את זה...ועכשיו כבר אי אפשר ממש להתפרק, יש תינוק... לאחרונה מבקשים פה המון טיפים- אז גם אני אבקש- טיפים לאם הדיכאונית\ חרדתית... תודה דורותי

הי ליאת, ממש תודה על התשובה. נתקפתי פרץ חרדה ובהחלט הצלחת להרגיע... אכן זרימה נראית לי קשה עד בלתי אפשרית עם תינוק...אני מסתכלת על אחותי שהיא אמא מאוד זורמת והלוואי ואוכל להיות כזאת, אבל אני הרבה פעמים דואגת יותר מדי, וגם לא יכולה לסבול את המחשבה שהקרובים אלי סובלים מחסר...אני עובדת על זה, אבל זה ממש מורכב. ממש קשה לי להיות במקום מתסכל ומציב גבולות כי לעתים קרובות זה מתפרש על ידי כדחייה. ולגבי הלידה והתינוק, החרדה מתערבבת עם חוסר ידע וחוסר אונים...ואני מתביישת לשאול את הקרובים אלי, כדי לא להיתפס כלחוצה יותר מדי..לגבי ההנקה למשל כן תיארתי לעצמי שאפשר לשאוב ולתת בבקבוק אבל אז נזכרתי בכמה מקרים שאמהות "נסחבו" עם התינוק ועם בן הזוג איתן לכל מיני מקומות שהן היו צריכות להיות בהן ותהיתי אולי זה בגלל שהתינוק חייב להיות צמוד אליהן...אחרת למה שהתינוק והבן זוג לא ישארו בבית?? הלוואי באמת והייתי יכולה לדעת הכל מראש, כרגע אני מרגישה כאילו אני לא יודעת כלום. גם אין לי חברות קרובות שכבר ילדו, ואלו שכן, אף פעם לא התעניינתי במיוחד בדברים האלו... לגבי הכדורים- הם אכן אנטי דיכאוניים ואנטי חרדתיים, ואני בייעוץ מתמיד, ויש יתרונות וחסרונות לשני הכיוונים, אבל לי שהכל יהיה "מושלם" ושהתינוק לא יתחיל את חייו עם סימפטומי הגמילה של הכדורים של אמא שלו...(איזה מוזר- להיות אמא של מישהו!!!) ולגבי התשלום לטיפול- יש אכן את הפן הפרקטי (שאין לי כסף) אבל מה שיותר מטריד אותי זה הפן הרגשי...זה כל כך מורכב אצלי כל הנושא של כסף ולהשקיע בעצמי...אבל נשאיר את הנושא הכבד הזה ליום אחר. בכל מקרה, תודה רבה וסופ"ש נעים וחמים, דורותי