פציעה עצמית

איך מתמודדים? אני חושבת שאני פשוט במצב התמכרותי, אין שום סיבה שאני אחתוך את עצמי ובכל זאת אני לא יכולה לא לעשות את זה. מחר יש לי טיפול שאני מחכה לו ואני יודעת שעם החתכים יהייה קשה יותר לטפל בי ובכל זאת חתכתי. ובכל פעם זה יותר גרוע, קצת יותר עמוק, קצת יותר "יצירתי"... זה אפילו כבר לא צורך להכאיב או להעניש את עצמי, זה פשוט ההרגשה הזאת של הדם הנוזל הזה. אני לא יודעת להגיד למה אני כל כך צריכה את זה. והאמת שאני גם לא מרגישה שום צורך להפסיק לעשות את זה, זה לא מפריע לי, הגוף שלי גם ככה מלא צלקות, לא אכפת לי. אבל המטפלים התחילו להחמיר נורא ולהגיד שזה לא מקובל עליהם ואני צריכה להפסיק. ואני לא יודעת איך. מה אני יכולה לעשות במקום?!