ים יבשה

הי ליאת, מחר בערב אני אמורה להיפגש עם א', אחרי שבועיים שלא נפגשנו. זה עבר מהר ומאוד בקלות.. דיברתי עם עצמי דרכה כל יום בדמיון, ובכלל- היא הרגישה מאוד קיימת בי. אני כבר כמה זמן חוששת, כי היא לא לוקחת מספיק חופשים לטעמי, אז הרגשתי הקלה ושמחה (וגם געגוע, כמובן) שהיא יוצאת לחופשה. כל זה היה נכון עד היום, יום לפני יום הפגישה שלנו, שפתאום שקעתי למלנכוליה עמוקה עמוקה.. עד כדי כך שהרגשתי שמיציתי את חיי ו.. (וכו' וכו'.. כדי שתוכלי להעלות את הודעתי- אבל לגמרי דמיונות אובדניים). ישנתי עד מאוחר, לא הצלחתי לזוז או לעשות משהו עם עצמי, חזרתי לישון שוב אחה"צ.. עצב כבד כבד.. אין טעם בשום דבר שאני חושבת עליו, אין טעם לעשות שום דבר, אין טעם לחשוב שאני יכולה להיות מישהי אחרת, אין טעם בעתיד. הכל כבד ועצוב ומכביד.. לא מצליחה להביא את עצמי לצאת מהבית, לא מצליחה להדליק משהו מאחורי העיניים שלי. מה יש לי? :-( איזו מן דרך זו להתכונן לחזרתה..? :-( למה את חושבת שנפלתי לבור כזה דווקא יום לפני שהיא באה? (מקוה שהחופשה הייתה פחות קצרה ממה שהיא הרגישה :-) ברוכה השבה! לילך

הי ליאת, את צודקת.. באמת שאלתי שאלה שקשה לענות עליה אם לא מכירים. אני בעצמי לא לגמרי יודעת מה פשר העצב הזה שנפל עליי.. אולי את צודקת.. לא הרגשתי שאני מחזיקה את עצמי, אבל אולי כך עשיתי.. יש לי כל מיני מחשבות צדדיות, נוספות.. אבל נניח להן בנתיים. תודה שחשבת איתי קצת, עזרת שבת נעימה (ככה מרגיש לי..), :-) לילך

אני כל כך מזדהה עם תחושותייך. מצטערת שלא כתבתי לך עד כה, אני פשוט לא מסוגלת לתת מילים לתחושות הקשות שלי. העצב שלי גם הוא כבד מנשוא. ובאמת שבתקופה האחרונה גם אני כמוך הרגשתי שמיציתי. שאין טעם בהמשך. ושהכישלון שאני חווה היום הוא תוצאה של שנים. אני לא יודעת אם היה לי טוב שהתחלתי בטיפול, לא יודעת מה היה קורה אלו לא. אולי היה יותר טוב? כי מה שמשנה זה החיים האמיתיים שאותם אולי שמתי בהולד. ועכשיו אני חווה את התוצאה של כל זה - את העריריות. חושבת שלא טיפחתי לעצמי מספיק חברויות, שאולי לא הייתה לי הזדמנות טובה להכיר בן זוג. ואני כל כך רוצה שכל זה ישתנה. אני מרגישה שכרגע אני בשפל המדרגה. מקווה בשבילך שישתנה.