ליאתתתתתתת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת ! אני מקווה שמיצית את החופש ונחת קצת לפני שחזרת אלינו ואני שמחה שחזרת :) החג עבר לי מזה מוזר בחיי הקטע עם העבודה הסתדר הרגשתי חרא אבל זה עבר כי התמודדתי עם זה למחרת כבר הרגשתי יותר טוב והכל זרם . אחרי הסדר הייתה לי תחושה מוזרה כזו ויצאתי עם מישהו והיה בינינו סוג של מיני סטוץ אבל לא נתתי לעצמי לשכב איתו כי ידעתי שאשלם על זה אחר כך אבל רציתי פשוט להתפרק .. יום למחרת יצאתי עם מישהו אחר והיה דייט ממש נחמד .. אני מגלה שכל ההתמכרות שלי איכשהו יושבת על הקטע של בחורים ומין שמגיע הרגע שאני צריכה ריגוש אני הולכת על יציאה עם בחורים והבעיה ששם אני נבלעת אני לא תמיד רוצה לזרום אבל זה מגיע לנקודה האל חזור ששם אני פשוט קופאת ולא יכולה להגיד לא . משהו בגבולות לא ברור פה וגם המין לא . אבל אני ממשיכה להכיר לצאת רק בשביל היציאה עצמה ומנסה יותר לעבוד על הגבולות .. למרות שזאת טעות לנסות להתעסק עם משהו שברור שאני חלשה בו אבל כבר מתסכל אני כל כך צריכה את החיזור . הקטע אצלי שרואים אצלי לפעמים את החוסר גבולות אני משדרת סקס באופן די טבעי למרות שאני מנסה להפחית את זה ורבים רואים בי יותר משהו ללילה מאשר משהו רציני . זה מצחיק אבל למרות שאני אמורה להימנע מהכל בשנה האחרונה ההתנסויות שלי בזוגיות ובכל מיני דווקא מלמדים אותי המון על עצמי ואיפה אני חלשה כי הפעם אני לא מתעלמת אני מתבוננת בודקת מתעניינת בכל מה שקורה לי . אבל אני גם מסתכנת כי ההתנסויות האלה מגרדות את הפצעים ושם אני מסתכנת לרוב במעידות שאני נמנעת אני חיה רגיל ואפילו לא חושבת על שטויות . אז מצד אחד זה מעולה כי בשנה אחת התנסיתי בכל כך הרבה דברים שאני מזהה בדיוק על מה הכל יושב ואיפה צריך לתקן מה שבחיים לא הייתי מגלה סתם ככה בטיפול כי זה היה ממש מודחק אבל מצד שני אני מערערת את עצמי לגמרי אבל מודעת לזה. ואגב אני לא מאמינה שאני כבר חודש וחצי בלי לא מאמינה שמתהום הצלחתי לקום לבד שהמטפלת לא הייתה שם פגשתי אותה אולי פעם אחת והיא התחרפנה על המעידה שלי וברור לי שאם היא הייתה שם באותו רגע היא הייתה מערערת אותי מרוב שהייתה עושה מזה ביג דיל ומהפחד הייתי ממשיכה . היא יותר מתעסקת בסגנון השתייה כמה זמן עבר בין לבין ולא מבינה שזה בכלל לא קשור . זה קשור לקרבה המתחדשת שלי לפצעים ישנים החיים שאני סחי גורמים לי להתקרב לדברים שלא ידעתי בכלל שיש לי בעיה במקומות האלה . יענו הדחקתי הכל לא ידעתי לרגע איפה הבעיה ואם לא הייתי מעזה היו עוברים עוד שנתיים והייתי מסיימת את הטיפול נקייה מבלי שטיפלתי בכלום כי לא ידעתי מה לא בסדר וגם כי לא התקרבתי למוקד האש המקום בו הכל התחיל . חבל על הזמן כמה שחירבשתי לך פה . את לא חייבת להגיב אבל נעים לי פה לאחרונה מרגיש פה בטוח .. ואיכשהו דווקא פה אני מצליחה להבין מה עובר עלי ובידיים בטוחות .. לילה מקסים !
היי תת, את בעצם מתארת שהמפגש עם גברים מעורר איזשהו פצע ישן שקשה לגעת בו כי הוא כואב אבל את גם איכשהו נמשכת לגעת בו אולי בגלל שהוא עוד באמת לא טופל לעומק. את גם מתארת שהשתייה היא כנראה רצון לברוח ממה שמעורר המפגש עם הפצע הזה. ולכן היא קשורה אליו. זה טוב שאת מתבוננת על עצמך קצת ממרחק, זה יוצר את הזהירות ומשייך את הדברים למקומם האמיתי בנפש, אבל עדיין ...שוב אומרת- ההתבוננות תהיה טובה יותר ומחזיקה יותר במידה וכן תגיעי לטיפול ותשתפי במה שאת מרגישה כולל מה שכתבת פה על הקשר בין השתייה לבין דברים אחרים. זה מאד חשוב. נשמע גם שיש עדיין גבול דק בין מקום של שליטה שבו את מתנסה אך עדיין בזהירות לבין מקום של העדר שליטה מוחלט ששם שאת ממש פוגעת בעצמך. עשי הכל כדי לשמור על עצמך. ליאת.
הגבול הוא מאוד דק ולעיתים גם בלתי נראה זה נכון! לכן אני מתערערת כל פעם שאני מתקרבת לשם גם שאני זהירה לעולם אנני יכולה לדעת לאן זה יכול להוביל . זה לפעמים מרגיש כמו רולטה רוסית כל טעות הכי קטנה יכולה לגלוש אצלי להעדר שליטה מוחלטת ולמצבים מאוד מסוכנים ממצבים שנראים כביכול תמימים . מבחינה רגשית זה ממש כמו לבחור ביו לחיות או למות כל כמה ימים . לפעמים כמה שיכולה להיות בי מודעות רוב הזמן מרוב עומס נפשי אני מתעלמת מזה אין כבר כוח אין בי שום רגש כבר אני מסתכלת על המטפלת ואין לי כוח אליה יותר .אפילו לדבר כבר אין כוח . אתמול היה לי מזה נחמד והיום ירידה בהרגשה בטעות חתכתי את עצמי בעבודה ופתאום נדלקתי התחשק לי לקחת סכין והלמשיך לחתוך למרות שזה לא עבר לי בראש בחיים זה תמיד נראה לי מפגר אבל היום משום מה רציתי אבל אין מצב שאני אחתוך רציתי גם לשתות אבל גם את זה לא עשיתי לא יודעת כבר לא רואה שם את הפיתרון אני מדמיינת סיטואציה שאני יושבת בבית שותה ויודעת שזה לא יגמר בכוס אחת כי הריקנות רק תגדל עם כל כוס התיאבון יגדל איתו ואין כוח למרדף אחרי משהו שמקל אולי לשנייה . אני כותבת לך רק כי אני מפחדת להתעלם מהרגשות הללו ואז משום מקום לפעול מתוכם ולא לדעת בכלל למה זה הדבר הכי מפחיד שפתאום משום מקום אתה מוצא את עצמך עושה משהו מטורף רואה שאתה עושה ולא מסוגל לעצור וזה קורה שאני מתעלמת וזו הנטייה היומיומית עם העבודה והשגרה פשוט להתעלם . אבל כבר ברור לי ששום דבר לא נעלם זה רק חוזר בחזרה בצורת דחפים לא מוסברים ואני מדברת על הפחד היומיומי הזה ההרגשה הזאת שאתה מהלך בשדה מוקשים כל הזמן . אני יודעת שהחיים הם סוג של שדה מוקשים אבל אצל רובם הם מגודרים ומסומנים המקומות המסוכנים האלה והם רואים אותם ויודעים ללכת בשבילים אחרים אני פשוט לפעמים לא רואה גם שרואה לא מרגישה ואם מרגישה לא רואה (את הסכנה ) אני לא מצליחה אפילו לתמלל כמו שצריך למה אני מתכוונת . פשוט לא מבינה את זה בחיי . הבלבול האמיתי אני חושבת הוא בין ריגוש לפחד אני לא מבדילה בינהם ואולי שם אני לא מצליחה גם לזהות את הסכנה . אני פונה למקומות מסויימים בשביל ריגוש (גם דייט זה ריגוש )ואז שהעניינים זורמים אני כבר לא מזהה את הפחד הזה שמתריע על הסכנה המתקרבת .. לא חושבת שאי פעם זהיתי אותה בזמן אלא רק אחר כך ששילמתי מחיר . תארי לך עולם שבו אין לך יכולת לראות את התמרורי אזהרה אלא רק אחרי שאת נפגעת .. בואנה זה מטורף !
מנהל פורום פסיכותרפיה
