חרדה

היי ליאת מה שלומך? היום לשם שינוי שאלה כללית יותר, שלא קשורה אליי ישירות. יש להרבה חברים שלי חרדות (אם קוראים לזה כך), וכל אחד מהם מתמודד עם זה אחרת... יש מישהי שמפחדת ממכונות מסוימות, אז היא נחשפת אליהן באופן מדוד ומבוקר, יש מישהו שלומד לחיות עם הג'רמופוביה שלו, ופשוט חייב להתקלח הרבה פעמים ביום, אבל הוא לא נמנע משום דבר כתוצאה מזה... השאלה שלי היא מה קורה עם חרדה שכתוצאה ממנה נמנעים לחלוטין מגורם החרדה. היא נשארת אותו דבר? היא נעלמת בהדרגה? היא מתפתחת וגדלה גם לתחומים אחרים? או שאצל כל אחד זה אחרת? תודה מראש! סיון

היי ליאת תודה על ההסבר. אני מרגישה קצת מיואשת נוכח החרדה הספציפית הזאת. קשה לי עם אנשים שפשוט מוותרים על נתחים מהחיים שלהם בלי שום ניסיון לשפר ולהשתפר. ואני יודעת שאלה לא החיים שלי, אבל במקרה הזה ההמנעות פוגעת גם בי, כי בגללה הבחור, חבר קרוב שלי, לא מוכן להגיע לאירוע שאני עורכת. הוא פשוט מוותר על זה בלי היסוס. והוא יודע שזה פוגע בי ושחשוב לי שהוא יהיה שם. אבל לו זה לא כזה מפריע, אז זהו, נכון? וזה עוד יותר מרגיז אותי נוכח המאמצים הכבירים שאני עושה לחיות עם החרדות שלי... לא שיש קשר בין השניים, אבל איך מישהו יכול לוותר ככה? ולא לנסות אפילו? ולא לחשוב שאולי יש פתרון? לפעמים אני מרגישה שיש אנשים שמסתתרים מאחורי החרדות שלהם ומאחורי הפחדים שלהם כתירוץ לא לחיות באמת עד הסוף. תמיד אפשר לתלות את זה בחרדה. סתם מייאש. אז קצת קיוויתי שאולי כן יש אפשרות שהמנעות מרפאת חרדה :) שבוע טוב סיון