תחושת של דכאון

שלום ליאת קוראים לי ירון אני בן 28 ועומד להתחתן בקרוב. יש לי אחלה של קשר עם בת זוגתי, עבודה טובה ומבחוץ נראה הכל טוב. בעיה היא שיש לי תחושות של דכאון וחרדה. קשה לי להשתלב חברתית. אני לא מאשים אף אחד חוץ ממני. אני משדר סוג של אווירה אנטי כזאת. קשה לי לנהל שיחה ארוכה ותמיד נראה שאין לי מה להגיד ולהמשיך את השיחה. נראה לי שזה גורם לי להיות יותר מתבודד כזה. זה לא שאני מתבודד אבל כשאני רואה את החברים מהצדד אני רואה את שמחת החיים שלהם החדווה הכוח שלהם ומסתכל על עצמי זה שונה מאוד ממני. זה גורם לי לתחושה של החמצה בחיים. שיכול להיות הרבה יותר כיף ממה שעכשיו. אם יש לך סוג של עצה בשבילי אשמח לשמוע....

יש לי הפתעה בשבילך, גם אני בדיוק כמוך! כל מה שתיארת יש לי, אז אתה לא לבד! ירון, אתה מתאר דבר ידוע שגורם לדכאון, כשהוא מלווה בבירור כפי תיאורך במחשבות שלך. אתה צריך: א. לא להעצים את קשייך, לומר לעצמך נכון יש לי קושי ברמה מסויימת אבל זה לא סוף העולם עובדה אני עומד להתחתן. גם אני לא סגור ומופנם כי אני רע או משהו כזה, הדכאון נגרם כי משייכים את זה לרוע, וזה ממש טעות, גם אם יש קצת רוע [כמו בכל בן אדם, רק שאצלך זה גם תוקע אותך..] אתה לא היטלר ולא מושחת שבאנושות.. ב. תיעזר בספר הנפלא של ד"ר ברנס "בוחרים להרגיש טוב", תתמקד בפרקים הראשונים עד אחרי עשרת עיוותי החשיבה. זה כבר יגרום לך שינוי [אינני ממליץ את כל הספר בתקופה אחת]. ג.ושוב תשנן לעצמך, שאתה לא יחיד בזה, רבים וטובים! סובלים מכך, וזה ציר מרכזי בדכאון מה שנקרא בדידות [לא תמיד באמת יש בדידות!אך האדם מכריז על עצמו כך]. ואם רבים כך אז כנראה שהם ואתה [ואני] לא גזע נחות ורע בגלל כך. לא ככה??