שלום ליאת,

אני אוטוטו שנתיים בטיפול, ולפעמים אני מרגישה שעוד לא התחלנו לעבוד, ותוהה לעצמי מתי זה יקרה אם בכלל. ואני אסביר למה אני מתכוונת. בטיפול ארוך טווח, שהוא רב מערכתי ניתן דגש על מערכות יחסים, וקשת הרגשות,אני בהחלט מרגישה שהתחזקתי,אני מרגישה שיש לי הרבה יותר אמון במטפל, שאני יותר סומכת,וכו' וכו ובגדול,הטיפול מהווה פינת רוגע בים החיים הסוערים (כפי שהם נחווים על ידי) אבל לצד כל הדברים הגדולים והכללים האלו, יש המון דברים שהייתי רוצה לעבוד עליהם, ושנראים לי שווים כל אחד טיפול בפני עצמו. כמו למשל:דחיינות,אכילה ריגשית,ועוד ועוד. (לא נפרוש פה את כל התיק...) ורצית לשאול אם זה מגיע מתי שהו. איך זה משתלב ומתי... (הבהרה: אין ספק שהקשיים הללו עולים מידי פעם כשאני מספרת חוויות ומתארת תאורים, אך להרגשתי תשומת הלב אף פעם לא ממוקדת בהם כמשהו נפרד)

את כותבת:"אם תעלי אותם אני בטוחה שתמצאו מקום להתיחס אליהם..." וכאן השאלה שלי: האם להתיחס אליהם, ואנחנו מתיחסים פה ושם, זה במקום לעבוד יסודי על התופעה? האם התיחסות לדבר, יש בה בכדי לטפל ולשנות? ניקח לדוגמא את אחד הנושאים שהזגרתי, דחיינות+דחית מטלות. האם העובדה שאני מזכירה פה ושם, ששוב דחיתי, שוב לא עשיתי, או עדיין לא מלאתי מטלה זו או אחרת, האם אזכור הענין וספור העובדות יעשו את העבודה, האין מקום למיקוד יתר+עבודה שיטתית וממוקדת, במקומות הספציפיים הללו?