היי

עכשיו אני במצב רוח ממש מוזר אני מלאת פחדים אבל לא בהקשר הטיפולי . אני שלמה עם מה שאמרתי לה ושלמה עם ההחלטה הזו שהגענו אליה . ולא יודעת הפרידה התעכלה די מהר אפילו. נעלמה גם התלות והכל כזה מוזר. הכל נכנס לסוג של הקפאה כרגע וכמה שרע לי וממש רע שוב פחדים שוב הלחץ מהשיגרה אני מבינה שאין אפשרות לתת לעצמי להתפרק וגם לא בא לי זאת אומרת אני פשוט מנסה להבין שלפעמים בחיים אין ברירה והדרך הכי טובה כרגע זה לשים את כל הפחדים חרדות בצד להבין שהם קיימים אבל יש גם מחוייביות שצריך לעמוד בהם וזה קשה כי אין את הכוח הנפשי אבל זה מה יש בינתיים . ואמרתי את כל מה שהיה לי להגיד תכל'ס הכל אמרתי גם אם לא בדרך לגמרי מקובלת כאילו לה . אין מה לשתף יותר חוץ מזה שרע לי כמו לכולם בתקופות קשות . לא יודעת היום אני מבינה שזה אף פעם לא היה מה שאני מרגישה זה אך שאני מתנהגת . רגשות עוברים בסופו של דבר הם לא עובדה מוגמרת אבל המעשים משאירים את חותמם. מה שמביא אותי למסקנה שאולי למין האנושי אין באמת רצון חופשי כולנו מריונטות בדרך כזו או אחרת עד שאנחנו עומדים מול השדים שמרקידים אותנו ומפתחים מודעות אולי רק אז אנחנו יכולים לבחור .. מוזר לא ?