תיסכול
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
חייבת לפרוק קצת וכרגע אין איפה אז הנה אני. מרגישה קצת חצופה, כותבת פה לעיתים רחוקות (אם כי קוראת באופן דיי שוטף) וכעת באתי רק כדי לקטר... היום הודיע לי בעל הדירה על העלאת תשלום השכירות עם חידוש החוזה. וכמובן ה'חגיגה' מגיעה מכל מקום: חברת הכבלים העלתה, ביטוחים עלו, מוצרים בסופר עלו, וכו' וכו'. ורק הכנסתי הצנועה נשארת... (אני אקדמאית עם מס' תארים). יוקר המחייה נהיה על גבול הבילתי אפשרי, והתחושה היא שאין אפשרות לצאת מהלופ ולהתקדם. אני חיה בצנעה ובכל זאת נהיה קשה יותר ויותר. בטוחה שרובכם מבינים ומזדהים וגם יודעת שאין פתרון של ממש. אני מנסה לנשום עמוק ולהרגע אך לא מרפה ממני תחושת הכעס על בעל הדירה שנתפס בעיני כ'תועב בצע', יש לו כמה דירות קטנות והוא ממש עושה עלינו (השוכרים) קופה. שנים של לימודים, תארים מתקדמים, מצויינת במקצועי וזו המציאות. לבד, עם הוצאות גדולות וגדלות. אני לא מחפשת עושר וחיי מותרות, רק שקט ובטחון. זה הרבה לבקש? שלכם, אריאל.
לא יכולתי שלא להצטרף. גם כתבתי פה על כך לא מזמן. מזדהה איתך עם כל אות ואפילו יותר מזה. מרגישה שהציונות ממני והלאה. שום התרגשות לקראת יום העצמאות. בא לי לעוף מכאן. גם כדי להרויח סוף סוף וגם כדי "לנקום" במדינה המחור... הזאת שלא מוקירה ומעריכה ומתגמלת באופן הוגן (עזבו ראוי) את אקדמיה (=האקדמאים שלה. (: ) בכלל, פה בארץ צריך לפתח תיאוריות חדשות ולחקור את הקשר שבין למידה-תגמול כספי ודיכאון. בטוחה שהממצאים יהיו מעניינים. והכי מעצבן, שכל כך- בא לי טיפול ואי אפשר. מוצאת את עצמי מנתחת לעצמי עם עצמי סיטואציות ומנסה לטפל בעצמי דרך מחשבה מה היתה מטפלת אומרת לי על כך, ועל כך... הבעיה היא שאפילו אין בתוכי הפנמה של מטפלת טובה, לקחת ממנה התערבויות מועילות... לי היה השבוע שבוע מסריח במיוחד, עם התפרצויות בכי ורגישות ופגיעות שלא הכרתי בעצמי מעולם. (כלומר- לא עד כדי כך...) למזלי אני מתאזנת די מהר. אבל כשקשה- קשה נורא ואני בטוחה שזה קשור גם לסטרס מהקיום הכלכלי שלי שהוא הישרדותי כרגע. (וגם להורמונים נראה לי, כי מצאתי עצמי ממש יוצאת משליטה. ליאת, מה עובר עלי??) אז אני ממורמרת, והרבה יותר מזה, איתך.
רק חשוב לי לומר: שהעלית הודעתך אחרי שכבר לא הייתי במחשב כדי לראות הודעות חדשות שנכנסו. אז הנה היא עלתה..ואענה לך בפירוט בהמשך היום או בערב. ליאת.
אני לא יכולה לכתוב לך שאת לא צודקת אוביקטיבית כי את צודקת. לעיתים אין קשר בין תארים לבין תגמול כספי. למרות זאת,אני מאמינה שישנם פרמטרים אחרים שחשובים להצלחה. נדמה לי שערכו גם מחקרים על הנושא הזה ונמצא שמי שמצליח בסוף הוא אותו אדם שיש לו נחישות ואמונה בהצלחה ו...יכולת לסבול משברים. כלומר: כוח סבל. לתכונות הללו אין קשר לשום פרמטר חיצוני אלא אלייך בלבד. זה עניין של מיקוד שליטה האם אנחנו בוחרים למקד שליטה רק במה ש"קורה" לנו מסביב (גם אם הכל נכון) או במה שתלוי בנו- מיקוד שליטה פנימי. בלי קשר ועם קשר...העלית כמה פעמים את הצורך בטיפול וחשבתי היום מה מונע ממך לנסות כן ללכת לטיפול ? למה אני מתכוונת? אני מתכוונת שאולי טיפול מוזל דרך קופ"ח? דרך האונ'? לא יודעת...לחשוב יצירתי...מה דעתך? מחזקת ידייך ורוחך (בעיקר)... ליאת.
היי אריאל, אחלה קיטור :) אני בעד. מה גם שזהו "קיטור" שמניחה שהרבה אנשים יכולים להזדהות איתו. לפעמים לוקח המון זמן עד שמתחילים באמת להרוויח כסף למרות התארים וההשקעה והכל, ואין ספק שזה מתסכל ומעצבן ואז "טריגר" כזה של העלאת שכר דירה בהחלא יכול לגרום לכל התחושות הללו לעלות יחד עם עוד אלף בירוקרטיות אחרות שכמובן מגיעות באותו יום. מוזמנת להמשיך לקטר :) ליאת.
תודה ליאת, העלית חיוך על שפתיי :) (וברוח הקיטורים, שכחתי לציין את עליית מחיר הדלק...) בחיי, יותר פשוט לחיות בביקתה פשוטה בהודו...
לא הייתי כאן, באיחור, אבל תודה לכן חמוטל, איילת השחר וכמובן ליאת. שבת שלום ומנוחה :) אריאל.
מנהל פורום פסיכותרפיה
