הייתי רוצה שזה יענין אותו....

בטיפול שלי, עולות שוב ושוב סוגיות שנובעות ממערכות היחסים בחיי. ,זוגיות,הורות ,המעגל המשפחתי המורחב יותר (אחים,אחים, גיסים, חמיותת וכו'), יחסים בעבודה, בלימודים, יחסי שכנות ועוד. אני משוחחת הרבה על מחשבות ורגשות, מה פלוני מעורר בי, ומה אני מרגישה כלפי אלמוני. ואני תוהה לעצמי,איך זה שגם אחרי שנתיים לא מצאתי את עצמי מברת או נשאלת על רגשותי ביחס אל המטפל? אין ספק שעלו בינינו נושאים כמו אמון, וציפיות מול אכזבות, ועד כמה הטיפול והמטפל הם דמויות משמעותיים בחיי וכו' יחד עם זאת,אני מרגישה שאני לא באמת שיתפתי והוא לא באמת יודע ומבין את המורכבית הרגשית שלי כלפיו, מה אני מרגישה , מה עדיין לא, מה כבר לא וכו'. וכן, כמו שכתבתי בכותרת, ההיתי רוצה שזה יענין אותו, הייתי רוצה שהוא יוביל אותי לשם, הייתי רוצה שזה יקרה מתישהו, ואני לא ממש רואה את עצמי מגיעה לזה לבד.

ראשית, זה מעניין אותך, ולדעתי - זה מספיק כדי להביא את זה לטיפול מיוזמתך. זה הטיפול שלך אחרי הכל. מה הבעיה? יכולה לספר לך מנסיוני, שבדיוק עכשיו אני פתחתי את הנושא הזה לדיבור עם המטפל... יכולה להגיד לך שרע זה לא. זה רק מחמיא. שלב כזה של טיפול...