בילבול

היי ליאת ! אני והמטפלת נפגשנו שוב השבוע והשיחה פשוט הייתה הזויה מדי הכל הסתבך שם פשוט . יצאתי ממש מעורערת מהשיחה והיא אני לא יודעת להסביר את זה אבל איכשהו הצלחת לערער גם אותה למרות שלא ברור לי מה עבר עליה באותו יום . אבל מחילופי הדברים בהתחלה המשכתי להתעקש שהקשר בינינו לא עובד ושאני בשלב כזה שבתחושה שלי אני חייבת טיפול אחר . ואז היא אמרה שזה מעליב אחרי כל השנתיים שהיא השקיעה בי שאני לא רואה את השינוי שחל בי ואמרתי לה שבמידה מסויימת הטיפול התאים לשלב מסויים אבל זה מה שבסופו של דבר גרם לי להבין שאני צריכה משהו אחר . ושאני לא יכולה להעמיק את הקשר איתה עברנו שנתיים ונכון שהיא עזרה אבל בתחושה שלי אני לא מרגישה שזה המקום הבטוח לבוא להוציא את הדברים אנו נלחמות יותר מדי אחת בשנייה וזה כבר לא זה . ומבחינתה זה הרגיש כאילו אני מזלזלת והיא אמרה לי שלדעתה בגלל שאנחנו בנות אותו גיל בערך והיא יחסית מסודרת עם תואר עבודה וילדים ובעל אני מקנאה בה וזה מונע ממני להיחשף זה חתיכת אומץ להגיד לי דבר כזה באמת זה היה ממש מדליק שהיא אמרה את זה אבל אני יודעת שזה לא נכון אני לא מחזיקה ממנה לגבי החיים שלה כי היא דתייה ומבחינתי זה לא תופס כי בשכבת הגיל שלי אין חבר'ה שהם נשואים עם ילדים ואני לא מפגרת מאחור בשום דבר למרות ההתמכרות שלי . זה הרגיש לי כאילו היא קצת מתנשאת והיא גם אמרה את זה בכוונה כאילו להכניס לי כאילו יצאו ממנה דברים שלא ראיתי בחיים בעבר הטיפולי שלנו . נעלבתי, את מזלזלת ף את מקנאה , לא נותנת צאנס, מבטלת אותי וכו כו שכל השיחה רק נסיתי להסביר שאני שלמה עם ההחלטה הזו ושהיום אני מוכנה ללכת עד הסוף בטיפול ושאני יכולה להפיק יותר אבל לא איתה ושלא שווה לי להבין למה אני חסומה ממנה כי אין בי רצון להמשיך איתה .והיא לא מבינה שאני כן אוהבת אותה והסיבה שאני שם שנתיים זה בגלל הקשר בינינו אבל מזמן אני מרגישה שבטיפול עם מישהי מתאימה יכולתי להוציא יותר מעצמי זה הגיע למצב שאני פוסלת כל דבר שהיא אומרת לא שומעת אותה יותר והיא לא אותי. היא אמרה שהייתי הפרוייקט שלה ושהיא השקיעה בי לא יודעת מה קרה לה אבל היא נראתה מאוד מעורערת ואני התערערתי שראיתי שהיא מגיבה כך . אבל עדיין שלמה עם עצמי הגעתי למצב שאני מוכנה לסכן את הקיים וזה הביטחון שהיא שם וזה שאאבד אותה ובכלל החיבה שליוותה את הקשר בינינו בשביל השינוי אני פשוט מאמינה בזה שעם מישהי אחרת אני יכולה להגיע למקום טוב יותר ולהוציא מעצמי יותר בטיפול כי הפעם אני מוכנה והרבה מהמוכנות הזו נובעת מהטיפול איתה . ולאחרונה אני מתעקשת על זה כי זה מרגיש כל כך נכון השינוי המפחיד הזה . אני מחכה לוועדה שם עם המנהלת וועדה שכל כך הרבה זמן אני מבקשת והיא אומרת שתהיה שנדחת כל פעם מחדש . ודי אני מרגישה מתוסכלת מזה כבר כואב לי שהיא נפגעה ממני ואולי מרגישה שאני פשוט שמה עליה קצוץ אחרי שהשקיעה בי אבל שלמה עם עצמי ואחרי הפעם האחרונה אני יודעת שהתחושה שלי נכונה . כולה טיפול לא מבינה מה יש להתרגש מזה כל כך מטופלים באים והולכים מזה משנה מי יעזר לי העיקר שיעזרו . אוף אני עדיין מתוסכלת מהפגישה הזו. זה היה מערער כל שפת הגוך שלה הראתה לי שהבאתי אותה לסף שבירה באותו יום היא איבדה שליטה על עצמה ודיברנו וצעקנו אחת על השנייה ושתינו כעסנו ואנחנו בכלל לא חברות לא ידעתי שלמטפל מותר בכלל להביא רגשות כאלו טעונים לפגישה . אני מתלבטת אם לעזוב את המקום הזה ולחפש מקום אחר כי לא יכולה יותר אחרי כל השטויות וכל העבר הטיפולי הזה שם אני רוצה שינוי לא יודעת אם בכלל שווה לי להיאבק שם לקבל מטפלת אחרת . וזה מפחיד אותי כי כרגע גם הרסתי כל סיכוי להמשיך עם הקיימת. אוףף .. מה לדעתך כדי לי לעשות כרגע ? אני מבולבלת מדי אני עדיין רוצה טיפול ומוכנה לתת את עצמי עד הסוףך השאלה היא אם זה המקום או שכדאי שאשקול מקום אחר ?