רציתי לשתף אותך

בקטע מן הפגישה שלנו. רקע:יום שלישי הוא היום הקבוע שלנו, שוחחנו ע"כ שלא נוכל להיפגש השבוע,והוא התענין מה התוכניות שלי ליום העצמאות. ואני באוירה צינית ומחויכת שנוצרה בחדר זרקתי: אחרי המנגל אצלך או לפני? הוא:ברור לך שאני לא אזמין אותך למנגל אני,בחצי היתממות:למה זה כ"כ ברור? הוא:כי זו לא מערכת היחסים בינינו. בום. זה כאב. הי שם סוג של משחק פינג פונג:הוא אומר, אני עונה, היה משהו מעט ממגרה, בשיח שנוצר( עוד מהכמה משפטים שקדמו) אבל איכשהו, התשובה הזו, שלא מחדשת שום דבר, שמאד ברורה לשנינו, שנאמרה ברצינות כזו.גרמה לי להרגיש כאב, פגיעה. עברו מאז כמה ימים, וכשאני נזכרת בסיטואציה זה עדיין צורב. מנסה לרדת לשורש הפגיעה: תחושה של דחיה? אולי סוג של "העמדה במקום",משהו כמו נזיפה.? אולי סתם כואב להביט במראת המציאות? והלא ממש לא הייתי רוצה לשבת איתו ולמנגל ביום העצמאות, זה לא חלק מהפנטזיות שלי... ועדיין מתקשה להשתחרר,מהמילים,מהאופן, מהתחושה. מה דעתך?

מתוך הזדהות, שלא לומר הזדהות יתר, אני קצת נדחפת ומקווה שלא תכעסי. דבר ראשון לדעתי לגיטימי לגמרי ואפילו רצוי המשחק ההדמיוני הזה, מותר לך לדמיין שאת חלק מחייו המציאותיים והוא היה יכול לשתף פעולה לשחק יחד איתך את המשחק. משום מה הוא קצת נבהל, מה שהיה ברור לך כנראה לא כל כך היה ברור לו, שזה רק משחק כאילו.... הוא הרס את המשחק, וכאילו גרש אותך מהתחום הזה של המשחק וגם מהבית שלו במציאות, זה מאוד מאכזב ומעליב. מאכזב כי ציפית ממנו ליותר הבנה והכרה שלך, והמסר שלו הוא שאפילו בדמיון את לא חלק ממנו, משהו מתנשא כזה... דבר שהוא ודאי לא התכוון. בקיצור נמרץ היה פה (לדעתי כמובן) כשל של המטפל. לא נעים אבל קורה לפעמים ((בלתי נסלח לחלוטין, אני הייתי זורקת את המניאק לכל הרוחות!!!:)). כדאי לדבר על זה בפגישה הבאה ((לתת לו על הראש כמובן))