הנה מתחילים לסיים

בצער רב וביגון קודר, החלטתי היום לסיים את הטיפול. כבר התחלתי בתהליך מול מי שאחראי על כך. נקווה שיהיה בסדר. שאתגבר.שאצליח בזה. הכל התחיל מזה שהיום שוב "עקרון המציאות" חזר לככב בפעם האינסופית בחדר הטיפולים שלי. חשבתי שזהו - זה מספיק, אני כבר לא יכולה לשאת את זה יותר, זה זלזול משווע בי (ובעבודה שלו). אני לא מטפלת בו יותר! אם הוא לא פנוי לעבודה. אז אין עבודה.נקודה. שלא יבוא. לא צריך. אני לא צריכה לשבת שם עם רגשי אשמה בגללו.זה הטיפול שלי. כתבתי לו מייל ארוך ומפורט ושלחתי לו. אני בוכה ועצבנית על זה שהוא מתנהג ככה כלפיי. יהיה לנו מספיק זמן לדבר עד שאעבור סופית למטפל/ת אחר/ת (לא יודעת אפילו אם אני רוצה את זה, אבל שתהיה אופציה, אם לא-זה יהיה אקורד סיום מבחינתי לפסיכולוגיה באשר היא מתוך כבוד והדר לתהליך שעשיתי). אני מרגישה שאני עוברת כבר תקופה לא מבוטלת דברים נוראיים, והוא לא שותף אליהם בכלל, גם לא בתוך הפגישות (כי אז אנחנו מדברים על "עקרון המציאות" שהוא מביא איתו ובעקבות כך, הכעס שלי שצף ועולה בעקבות המצוקה האינסופית שהוא חסר כל הזמן, ואז מדברים על מה שקורה בינינו...יופי של נושא לשיחה מצאנו לנו שם - "אנחנו"... אולי אנחנו צריכים בכלל טיפול זוגי?) אז חשבתי היום, כשיצאתי בכעס ובבכי : בשביל מה בעצם אני שם? אם לא בשביל עצמי? בשביל להרגיש טוב? יש לי מספיק לבד ביומיום . בחינם. המון.ואני לא מרגישה טוב. אז זה מיותר.המאמץ מיותר לחלוטין. קשה לי. אני כולי מעורערת בגללו. זה לא צריך להיות ככה. כמה שנדבר את זה זה לא ישתנה. נראה לי מיותר ומעייף להתעסק ולדון בזה ודבר לא משתנה. ננסה ללכת הלאה ולשמור זכרונות טובים ממה שהיה איתו. ליאת? דנה?

מי"ב למה? אילו אני במקומך, הייתי "מגלגלת" את התכתובת שלך כאן בפורום וקוראת כמה הקשר הטיפולי תרם ותורם לך.כמה הקשר עם המטפל חשוב לך. אם אינני טועה, אפילו ציינת פעם שאת אוהבת אותו (כאדם/מטפל). עכשו את כועסת עליו. אולי אפילו בצדק. את התשובה הרי רק את יודעת. איך תישארי עם זכרונות טובים אם אתם מסיימים באקורדים כל כך צורמים? דברי איתו. אולי תוכלו להפחית את כמות המפגשים. תשארו עם משהו שאפשר להתחייב אליו.אני בטוחה שהוא לא מוותר עליך בקלות. אל תוותרי לעצמך. ברור שעדיף להיפרד אם הקשר לא מרגיש לך נכון. אבל תני לו ולעצמך צ'אנס גם להיפרד. חבל עליך לסיים כך. גם עליו אך את החשובה כעת.. מדברת אליך כשותפה,מתוך ניסיון עבר שלי, בטיפול אחר. במיוחד מתוך ניסיון עכשווי של הבנה כמה קשה ליצור קשר חדש. אפשרי אבל קשה!! אל תוותרי בקלות על מה שיצרתם. בטוחה שליאת תתן לך כיוונים וחיזוקים נוספים דנה

מצטערת על הdelay בתשובה. פשוט לפעמים אני מחזירה את השאלות שהעליתן לתוך עצמי ולתוך החדר, מתחבטת בהן ומנסה ללמוד משם עוד משהו על עצמי. על יחסיי עם הסביבה. נקודות עיוורות שלא ראיתי עדיין אולי. זה לא פשוט וקל כמו שזה נראה. זה מצריך עיבוד רציני. עם עצמי העיבוד הזה לא תמיד אובייקטיבי ולכן יש טיפול ומטפל... הרגשתי היא כעת שצריך להפחית במפגשים, אם זה כ"כ כואב- אז צריך להפחית. ולו כדי שאני פחות איפגע ואתרגז. זה לא אומר שאתמודד יותר טוב עם המצב המורכב שלי אבל לפחות תיחסך פגיעה נוספת ממישהו משמעותי בחיי. הוא קיבל את ההודעה ברגשות מעורבים, הבין שהפעם זה זמן שאול ואני לא מוכנה לוותר לעצמי יותר ולהיות קורבן מולו ולא לקבל את מה שמגיע לי ושאני צריכה וזקוקה לו כ"כ ביומיום. אני לא רוצה להיות שם בעמדה כזאת, ואין לו זכות גם לעשות דבר כזה. הוא יכול לבוא לעבודה גם בלעדיי. הוא בא לעבודה ולא בא לעבוד. ולכן אני לא ארגיש שאני חסרה לו שם ביומן במשבצות הקבועות שלנו, מאידך אני ארגיש שהוא חסר לי מאוד. ייתכן ואני יותר מידי אנוכית כלפי עצמי, ודורשת לעצמי אולי יותר מידי (בכל זאת ,שוב, גבר והמציאות) ומתקשה להסתגל לשינוי המתבקש שם. קיבעון מחשבתי כזה שלא מקבל שום שינוי ברוח התקופה. וייתכן גם שאני עומדת על שלי כי הוא באמת קצת מגזים שם ולא בא לי להיות שוטרת. ברור לי כי המחלוקת בינינו בנושא לא תיפתר ביום אחד ואולי גם לא תיפתר בכלל. אבל ביקשתי ממנו בכל לשון של בקשה, לא אחת, שיהיה קצת יותר מתחשב ועדין בטלטולים האלו. שיבין את הצד שלי. שיהיה ער אליו (אפילו שזאת העבודה שלו) ושיבין איך זה משפיע עליי ומה אני מחפשת שם בעצם (שקט, יציבות ועקביות! כמו בכל טיפול פסיכולוגי). מה עוד אני יכולה לבקש ולהגיד בנושא הנדוש הזה שלא נאמר כבר בינינו? דנה וליאת, ברור לי שאני מפסידה אם אני עוזבת. אני נלחמת בעצמי ממש לא לעזוב. אבל מצד שני, נמאס לי לתת לו צ'אנסים ושום דבר לא משתנה ולא ישתנה ואני צוברת כעסים עליו. זאת התהייה הכי קשה עכשיו, ביני לביני...ביני לבינו שם: האם לעזוב ולעבור מטפל או רק להפחית מפגשים? מה נכון? מה יגרום לי להרגיש טוב יותר? מה עוד אני יכולה לעשות כדי לצמצם את הפגיעה ממנו בכל פעם מחדש? האם אני יכולה להשתנות בכל זאת ולהשיג לעצמי רווחה במצב הקיים בינינו? שאלות קשות... מנסה להתיר את הסבך ולראות בין העצים והשיחים את השביל. אשמח אם תעזרו לי להתיר את הסבך. כל פעם קשר אחד.