היי

עד שתעני בינתיים הכל השתנה . כל מה שאימא שלי אמרה לי אתמול הקל עלי בהתחלה זה היה קשה אבל בבוקר שהלכתי לעוס נפל לי האסימון שאני צריכה להיות בהוסטל נשים בטיפול לשנה כי אני לא מרגישה מוגנת בחוץ ומתקשה לעשות הפרדה מהשיחות הטי]פוליות ולכן כדי להגן על עצמי אני לא נחשפת זה למה רציתי לעזוב את המטפלת . ויענו כבר תיכננו טיפול ואימא שלי חזרה הביתה שמעה את זה והתחרפנה אמרה לי בשביל מה תישארי בבית ותמצאי לעצמך פסיכולוג טוב ופסיכיטר וזהו . אבל אני מבינה שאני כן צריכה את הטיפול הזה כי אני מאוד תלויה גם בהורים שלי והם תלויים בי יש פה קשר מאוד מסובך הם לא נותנים לי להיות עצמאית ועכשיו אני נעולה על טיפול כזה ואימא שלי לא יודעת מה לעשות עם עצמה .לא יודעת אך להשתחרר מהם כדי לבנות חיים משלי אני מרגישה שבמידה מסויימת הלכתי ללמוד כי רציתי לרצות אותם להראות להם שהכל בסדר אצלי ולשכנע את עצמי בזאת גם .

למה את מקווה שאמצא את הטיפול המתאים אבל לא עוזרת לי להבין מהו? כאילו אני באמת הולכת להחליט החלטה שהיא לא קלה לעזוב הכל וללכת לטיפול לשנה בתנאי פניימיה או להמשיך במתכונת הנוכחית ופשוט למצוא את הטיפול המתאים ? מצד אחד המקרה שלי לא הכי קיצוני אבל מצד שני שאני כן רוצה לעשות טיפול הסביבה שאני נמצאת מקשה עלי אני צריכה מקום מוגן וגבולות ברורים כדי להיחשף כי אחרת אני לא עושה הפרדה והתכנים מלווים אותי ומשפיעים על ל שגרת היום שלי מה שגם גורם לי מתוך מוצפות לעשות לפעמים שטויות . אבל שאני לא מטופלת למשל אני בסדר אין לי שטויות בראש אני פשוט חיה רגיל אבל מתרחקת מהכל ומסתובבת בחרדות מפני הצפות של הדחפים התוקפניים שלי . אבל מתפקדת וחיה נורמלי וזה מטריף אותי כי אני שום דבר לא עיקבי מספיק כדי להחליט לכאן או לכאן. אין לי מושג כבר מה לעשות עם עצמי ואני צריכה מישהו אובייקטיבי כי כל אחד מושך אותי בדעה שלו למקום אחר .וכל החלטה כזו גוררת מחיר .