טיפול חסר?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום ליאת, אני אשמח לשתף כאן במשהו שמפריע לי בטיפול שלי. אני יודעת שיש טיפולים בהם הפסיכולוג משתף בדעותיו/מחשבותיו/רגשותיו כלפי המטופל. אני משערת שכנראה זו גישה, ושזה לא קורה אצל כולם - שיש המאמינים בלדבר על ההרגשות שלהם ויש שלא. אז הפסיכולוג שלי לא. הוא לא משתף אותי במה הוא חושב עליי, על ההתקדמות שלי בטיפול, על העובדה שעברנו מפעם לפעמים בשבוע, ולמה זה כ"כ היה חשוב לו ועל דברים נוספים ומשמעותיים שקורים ביננו. הוא רק מפרש אותי לפי מה שאני מביאה לפגישה.... חשוב לי לאמר כי אני כן רואה התקדמות בחיים שלי בזכות הטיפול. אבל מצד שני, כל הנושא של הכנות והפתיחות ביחסים אינטימיים - זה דבר שאני מרגישה שאני רוצה לעבוד עליו. אבל אני לא מצליחה לעבוד עליו, כי "אין לי פרטנר". אני יודעת שסביר שאני צריכה לדבר איתו על זה ולהוציא את זה ממנו. אבל זה ממש ממש קשה יהיה לי לעשות את זה. זה ממש מביך אותי, אני לא ממש מבינה למה זה כל כך מביך ומאיים, במקום שבו אני אמורה להרגיש הכי בנוח והכי אני. יכול להיות שאני מפספסת משהו בטיפול? ובנוסף, אם זאת לא הגישה שלו..אז למה אני צריכה להכריח אותו? אם זה היה טוב לי זה היה בא ממנו לא? תודה רבה, מור
היי מור, אולי זו הגישה של הפסיכולוג ואולי...הוא מחכה שיבוא "קצה חוט" ממך כדי לא להביא מתוכו שיחה על "הקשר". אפשר להבין מדוע זה מביך אותך, בדיוק כפי שרשמת, משום שיש בדיבור כזה אכן משהו שהוא יותר אינטימי קרוב וכן, ובכל זאת- במידה ואכן זה חסר לך ממליצה לאזור אומץ ולהעלות את תחושותייך בדיוק כפי שכתבת אותן כ"כ ברור פה. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
