סיום טיפול

היי ליאת מה שלומך? שלומי לא טוב אוף די אני שבורה לגמרי אני לא יכולה.המטפל שלי החליט שהוא חושש שהוא לא יודע איך לעזור לי כיוון שאני מוצפת עכשיו בכאב,בחרדות ואני במצב רע. היום בעבודה כמעט שהתמוטטתי .הייתי בלחץ מכל מה שעובר עלי בחיים האישיים ובנוסף לזה גם הלחץ בעבודה והכל מתחיל להצטבר כל הלחץ ואני מרגישה על סף התמוטטות. תקראי לזה מצב מסובך ואיך שלא תקראי לזה,ואני מבינה מאיזה מקום המטפל לא רוצה לעזור לי,אבל אני נפגעתי ממנו למרות שמבינה אותו.לפני כמה ימים הרגשתי רע רציתי לפגוע בעצמי אבל לא פגעתי בסוף.אמרתי אולי השיחה איתו תרגיע ,או תקל עליי גם אם במעט ובמצב שלי מעט זה גם משהו.הוא לא ענה להודעה ששלחתי לו.התעלם.וכעסתי עליו,בעיקר נפגעתי ונעלבתי ממנו ואחר כך כעסתי על עצמי והאשמתי את עצמי למה פניתי אליו מלכתחילה.פשוט כי הרגשתי רע ושלא מסוגלת להכיל את עצמי ואת ההרגשות האלו. הודעתי לו בסמס שיבטל את הפגישה הוא החזיר לי הודעה "בסדר,ביטלתי" בכלל לא התיחס לזה שאני ברע ולא התקשר או ניסה לבדוק מה קורה איתי. מרגישה שזה לא מגיע לי(או שאולי כן..)יחס כזה ממנו..כל הכאב שמשתולל לי בפנים וזה בכלל לא ברור ומובן מאליו שאני מחזיקה מעמד כי עובר עלי הרבה .ואני אומרת לעצמי כמו מנטרה תחזיקי מעמד גם אם את לבד החזקת כל כך הרבה עד עכשיו אז עוד קצת.. אבל אני לא יכולה כבר.איך אפשר ככה? ואני לא רוצה לבכות כמה רע לי אבל כרגע אני כבר לא בטיפול.עזבתי.בלי להודיע לו בכלל והוא גם לא מתקשר אלי וזה לא מעניין אותו מה קורה איתי. גם כשהייתי בטיפול והייתי ברגעים הכי קשים שלי הוא אמר שהוא לא יודע אם הוא יכול לעזור .אז אם בטיפול אי אפשר לעזור אז איך כן? אם תציעי לי ללכת שוב לטיפול או למטפל הזה או למישהו אחר אני לא יודעת אם אני יכולה כי נשבר לי הלב חזק מידי בגלל מה שקרה בטיפול ועם המטפל ובלי קשר למטפל גם ככה אני שבורה . מרגישה שהדמעות עומדות לי כמו גוש בגרון אולי מרוב ששומרת בפנים עד שכבר הכל שורף לי מבפנים ולפעמים אני חושבת שזה עניין של זמן עד שאני אגיע לשבירה ,עד שאני אתמוטט לגמרי ואז באמת כבר אי אפשר יהיה לעזור לי. אני מרגישה שהכל מתפרק לי. שבורה לגמרי

אפשר להתבונן בדברים שאת אומרת בשני אופנים: אחד המבט 'הטיפולי'- שבו אני מניחה שיאמרו לך שאולי המטפל מנסה להציב גבולות במקום שלך נראה כהפקרה, ושאת מנסה לבדוק את מידת הדאגה והרגישות שלו כלפיך באמצעות אקטינג אאוט של הודעות חיתוך הטיפול וכו'. הסכנה בהבאה של חומר כזה לדיון 'טיפולי' הוא שיתנו לך תשובות שבאיזשהו אופו מעבירות לך את האחריות למה שהתרחש- ובאופן בהיר יותר- שבעצם התגובות שלו הן צפויות ואפילו מתבקשות ו'מקצועיות' משום שרוב המהלכים שלך הם כביכול לא מודעים ובאים בעצם לבטא את ההפך ממה שאת רוצה באמת(במקום לסיים טיפול את רוצה בעצם החזקה יותר יציבה). אני חושבת שבאיזשהו אופן תשובות אינטרנטיות או אפילו יעוץ חיצוני מקצועי יכולים באיזשהו אופן לפגום בשיפוט האותנטי שלך את מה שהתרחש. הסיבה היא שמדובר במדע שנותן הדגשים יותר מדי משמעותיים ללא מודע (ושהמטפל אמור כביכול לדעת אותם טוב יותר ממך) ולכן את עלולה בקלות לקבל הסבר שבלוני שמפקפק בנקודת המבט שלך. לא שאני חושבת שאנחנו יודעים את הכל. תמיד יש מקום להארות. אבל הגרסה שתימכר לך בסופו של דבר היא שאת אשמה בתרחיש. נשמע אולי פשטני- אבל במצבי קונפליקט לא חשוב עם מי חשובה לך האמינות של יכולת קריאת המציאות. וקריאת המציאות הסוביקטיבית שלך אומרת שהאופן בו הוא התנהל לא היה מכיל עבורך- יהיו סיבותיו אשר יהיו. הזמינות שלו לא מספקת בעיניך, וההתמודדות שלו עם קונפליקט בקשר לא משביעת רצון. אלו לדעתי הפרמטרים החשובים יותר. אני מניחה שעוד יאמרו לך שחשוב להתמודד עם תסכול בקשר הנוכחי כי זה בטוח מבטא משהו בתוך קשרים אחרים בתוך חייך, וסביר שאולי תמצאי את עצמך בטיפול הבא בסיטואציה דומה. אני הייתי מציעה לך לבדוק טוב את הדברים ובעיקר לסמוך על האינטואיציה שלך והתחושה שלך כלפי המטפל הנוכחי. יש מטפלים רגישים, יש מטפלים אדישים וטכניים ויש גם כאלה שאינם עקביים. את צריכה למצוא את מה שמתאים לך ולא להתאים את עצמך למטפל.