היי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אז עשיתי מה שאמרת לי ודיברתי בוועדה אמרתי שאני כועסת שהמטפלת ניצלה את היותי חסרת אונים שהיא ידעה שאני מתנגדת בכל תוקף לגמילה פיזית וניצלה את הרגע בו הייתי לגמרי אונים וגרמה לי לחתום על הסכמה לאישפוז . זה היה לפני שנה וחצי שנה וחצי שאני מגיעה וחווה את הכעס כל פעם שהיא מתקרבת לחומות שלי אמרתי בוועדה שאני לא אתן לאף אחד להשתמש בי יותר ולגרום לי לעשות דברים שאני לא רוצה והיא אמרה שהחוויה הזו מוכרת לי ממקום אחר ושנה וחצי אני מנסה לבוא להגיד אבל מצד שני אני יודעת שהכוונה שלה הייתה לעזור אבל לכעס זה לא שינה הוא נתקע שם ומצא לעצמו דרכים הרסניות לבטא את עצמו רק שאף פעם לא ראיתי את זה ככה .ועכשיו אני מרגישה מטומטמת מבינה שאני משלמת את המחיר על זה שאני לא יודעת לצעוק או לכעוס כך שאני חווה עזרה כניצול ולא נותנת לעצמי להיעזר בעקבות ההרגשה הזו שאם אתן לעצמי להיות חלשה מולה היא תנצל את זה לגרום לי לעשות משהו שאני לא רוצה וזו חוויה שמלווה אותי כל החיים למרות שאני רואה שהיא לא מנסה לנצל אלא לעזור . כואב לדעת את זה אפילו מפחיד ..
מנהל פורום פסיכותרפיה
