כועסת ומתוסכלת מהמפגש

הי גל, אני נמצאת בטיפול המון המון שנים. המטפלת מכירה אותי מצוין וערה לקשיים שאני נושאת עימי בשוטף גם בהקשר של הקשר ביננו.קשה לי כשהיא טסה לחופשה, קשה לי לבטל ולהזיז מפגשים ולרוב נמנעת מלחשוב במידית על מועד חלופי וקשה לי (ואת זה היא לא יודעת) שאני חשה את הזוגיות הטובה שלה , את בגדי המעצבים שהיא לובשת ואת הזוהר שהיא מקרינה בלא מעט מפגשים). בקיצור יש מקומות שאני מקנאה בכסף שיש לה, ובאיך שהיא יודעת לשמור ולטפח את עצמה. את זה כמובן שלא יעלה על דעתי לומר לה ולפתוח איתה. ולמה אני כותבת היום? הרגשתי בפגישה שהיא ממהרת, כאילו מאיצה בי לסיים את המפגש בדיוק בזמן, לא מתאפשר לי להגיע ברצף במועדים הבאים בש אילוצי עבודה ובשל חופשת שבועות שבה שתינו נוסעות ולא הרגשתי שהיא מנסה יחד איתי לחפש מועדים חלופיים. אני זו ששאלתי אז למה אנחנו לא מנסות למצוא זמן למפגשים נוספים ורק אז היא פתחה שוב את היומן אחרי שבקלות כה רבה היא ביטלה קודם לכן את הפגישות שלנו. חזרתי אתמול הביתה ומאז אני רק אוכלת ובורחת לשינה. כתבתי לה מייל ובו עדכנה אותי כי היא טסה לברלין עד לשבוע הבא. יש פעמים שהיא מעדכנת אותי בנסיעות שלה. אני לא רוצה לדעת מאומה מחייה הפרטיים ולא מרגישה כי עליה לשתף אותי מה קורה איתה בפרק הזמן שאנחנו לא נפגשות. אבל אוסף הארועים הללו איכשהו הצליחו להוציא אותי מאיזון ושוב צצה הקנאה על כל החופשות שלה ואיך יש לה כסף לכל זאת ושלי יש מקום פעם בשבוע שעה אחת...אני כל כך כועסת (לא מבינה בדיוק על מה) שכנראה אבטל את הפגישה הבאה ואת זו שבעוד 3 שבועות ומרגישה כי אני רוצה להתנתק ממנה למשך תקופה עם כמה שקשה לי כשהמפגשים לא מתקיימים.