אז מה יצא לי מזה?

הייתי שנתיים בטיפול פסיכולוגי. בהתחלה נהניתי ממהקשבה ונקשרתי למטפלת, אבל מהר מאוד התחלתי לקנא במטפלת שהייתה מוצלחת (פסיכולוגית מאוד בכירה בתחומה) והרגשתי נחיתות רבה לעומתה. שנתיים דיברנו על זה, ועל כל מיני דברים, אבל בעיקר זאת התחושה שלא השתנתה- היא הייתה אישה מוצלחת מאוד ואני בחורה מלאה בחרדות וקשיים ונטולת הישגים פורמליים. אחרי שנתיים נמאס לי לשלם על קשר טיפולי שרק גורם לי להרגיש רע עם עצמי ולא עזר לי לפתור את זה ועזבתי את הטיפול בזעף. אז מה זה עזר? חבל שאי אפשר לדרוש החזר כספי. ידוע לי שכמוני יש עוד הרבה מטופלים שחשים קנאה במטפלים. מה עוזר בזה? איך זה אמור לעזור לאנשים קשיי יום או חסרי מזל שנולדו לבתים בעייתים וספגו טראומות שונות. איך אפשר לו לקנא ולא לכעוס שמישהו מרוויח כל כך הרבה כסף ומממש את עצמו מקצועית על גב הקשיים שלך? אחרי שנתיים בטיפול ההתרשמות הזאת לא השתנתה אלא אפילו התחזקה- וזאת תלונה שהמון מטופלים משמיעים- אז מה תשובת המטפלים לכך? מה ההגיון הטיפולי בכל המצב הזה?