חזרתי מחופשה

הייתי כ"כ זקוקה לזה. הייתי ממש ממש כבר על הקרשים. הייתי עצבנית וחסרת מנוחה ובעיקר עייפה רצח. אין לתאר. הקשיים כבר איימו להטביע אותי ממש. זה היה כבר ממש בלתי נסבל. ואז תפסתי מרחק ו....יצאתי לחופש. חזרתי אחרי שמילאתי מצברים (כמה ישנתי... OMG). חזרתי רעננה עם כוחות מחודשים ואנרגיות טובות. חזרתי מייד לטיפול. למטפל. לא יכולתי כבר לחכות יותר. עכשיו אני רגועה יותר. נינוחה יותר. שקולה יותר. מסתכלת איתו על הדברים ממרחק, איזה נוראית הייתי שם כלפיו. כמה עייפות והתנגדויות, כמה כעסים ועצבים מיותרים כי נשחקתי עד דק ממש. הוא מצידו אמר שהייתי ממש חסרה לו שם (התגעגע ממש). סיפר שחלם עליי בהיעדרי. דאג לי. מאוד. במהלך החופשה יצרתי איתו קשר טלפוני פעם אחת. התגעגעתי אליו מאוד. התגעגעתי לקול שלו. אין לתאר. איזה כיף היה לשמוע אותו פתאום. איש חשוב ואהוב ויקר לליבי. הוא סיפר שממש חיכה לי שאחזור. שמח לראות אותי שוב בחדר עם מרץ וברק בעיניים (ושיזוף חדש). איזה שקט היה לי שם. איזה רגיעה מכל הרעש הנוראי שחייתי בו. רק חזרתי וכבר חזר הרעש לתוכי. אני מווסתת את העוצמות ביחד איתו. מנסה לשמור על שיווי משקל ולא לאבד את הראש. מסתכלת על דברים בדיעבד, מדברת הרבה, מתמודדת. מסקנה - חייבים לקחת חופשה מעת לעת. היה מויייי כיף. שיהיה המשך שבוע טוב. נ.ב. דנה? אני איתך. קראתי את הפוסט שלך שם בחו"ל. הצטערתי לשמוע שכך הדברים. אני מחזקת אותך שתצליחי להחזיק מעמד. ואם לא-כמו שאמרתי-אני פה (בחזרה) בשבילך.תכתבי לי.זה גם עוזר לפרוק.אני אומרת מניסיון.

מי"ב, הצלחת לפזר עד לשולחני את האנרגיות הטובות שהבאת עמך מחופשתך. הגעגועים, טבעם שצובעים את הקשרים שלנו בצבעים רכים יותר ושלווים. מידי פעם צריך לתפוס קצת מרחק בכדי להיות מסוגלים להתקרב מחדש. אינני מדברת בסיסמאות אלא באמת מתחושות בטן אישיות. כולנו זקוקים כנראה לקצת חופשה. במובן הרחב שלה. חופשה גם האחד מהשני. קצת מרחב לנשימה. ובקשר הטיפולי,כנראה כמו גם בקשרים המשמעותיים האחרים- הפסקה עוזרת לארגן את המחשבות והרגשות , אולי גם עוזרת לבודד את העיקר מהטפל. נחמד לשמוע על "ירח הדבש" המחודש שלך ושל המטפל שלך. על הגעגועים ההדדיים. על השמחה שבחזרה לקשר. את נשמעת נהדר. תחושת הרווחה שלך והרעננות עוברת דרך המילים. יש בזה אפילו משהו מדבק :) נחמד שהתעניינת בשלומי. אגב, יש יותר מדנה אחת בפורום. בטוחה שקראת אותי ? אני בסה"כ בסדר.למזלי, ישנם בחיי גם חלקים לא מבוטלים של הנאה וסיפוק. לעת עתה, אני משאירה מאחוריי את כל האופציות הטיפוליות (ניסיתי 2 ופרשתי מהר מאד). מנסה קצת לבד. שוב, בפעם המי יודע כמה - אם היתה אפשרות, הייתי ממשיכה כעת את הקשר ההוא. אבל אין ! אז מעדיפה , כרגע, לוותר ולהסתדר עם מה שנותר- אני ו...משפחתי המצומצמת, החברים הקורבים באמת,הג'וב שאינני יכולה בלעדיו וכמובן השמש הזורחת והמגורים בעיר שוקקת חיים. כל אלו מצליחים להשאיר אותי שפויה בין ביקור לשיחת טלפון עם אמי, שמצבה מזכיר לי שצריך ליהנות כל יום מחדש, מהעצמאות,מחופש התנועה,מהפרטיות שביתנו מספק לנו, כי החיים יכולים להיראות לגמרי אחרת..."פרופורציה" קוראים לזה ?! מי"ב , שמרי על קשר. תמיד נחמד לשמוע אותך דנה

לרגע לא היה לי ספק בכך. מזהה את הכתיבה שלך מרחוק. אני כבר חזרתי לשגרע. העייפות מאיימת להכריע שוב. בעיות שבות ומצטברות על שולחני. אז מדברים על הכל. היה לי סופ"ש עמוס באירועים בעיר הגדולה. מה שהביא אותי לפתחו של שבוע עמוס עם עייפות נגררת. אגב, זה לא "ירח דבש" זה יותר ההתפכחות בשוך הסערה שהיתה שם. היום הוא כבר יותר מבין על מה דיברתי כשאמרתי שהוא לא אחראי. פתאום דברים מקבלים משמעות אחרת גם בצד שלו (האם זה הגעגועים אליי?). מקבלים משמעות אחרת אבל ההתנהגות אותה התנהגות. אני קצת יותר מפוכחת ומציאותית ממנו. הרבה פעמים מסתכלת למציאות בעיניים, אפילו שזה מפחיד ומביך לראות את עצמי כך מהצד. אבל זה מה שיאפשר (כנראה) את השינוי בהמשך. אני עדיין מתלבטת לגבי הקבוצה הזאת (כן/לא/למה לא). למה את פרשת מהקבוצה? כמה זמן ניסית? אני לא הייתי הולכת למטפל/ת אחר בוודאות. אבל דווקא כן נעזרת בכתיבת יומן כשהוא איננו ומצאתי שזה גם מקל במעמסה (לוגותרפיה? לא?). היה השבוע מאמר ב"הארץ" שעסק בטיפול עם תמונות. הצחיק אותי. קרמיט הצפרדע יצטרך לחכות קצת עד שהוא יבוא איתי לטיפול. ליאת, מה שלומך הבוקר? דנה, שיהיה יום טוב. המשיכי לכתוב.