תלות רגשית

שלום לך, זוהי הפעם הראשונה שאני פונה ואקווה שאציג נכון את בעייתי ושתוכלי לעזור לי. אני אישה בוגרת, קרובה ל50 ואני שנים מתמודדת עם בעיה שנראית ממש ילדותית. אני נשואה עם ילדים וב"ה חיי מתנהלים פחות או יותר נורמליים. בעלי אדם נוח באופן כללי שאפשר לדבר איתו. לפעמים קצת ביקורתי או חסר סבלנות ל"בעיות השוליות" שלי אבל עדיים בתחום הנורמלי כמו רוב האנשים. הבעיה שלי כנראה היא שבאופן די קיצוני יש לי צורך בשיתוף רגשי עמוק מאוד ובצורך בקבלה ואהבה יותר יוצאי דופן מאנשים רגילים. לצורך כך אני שמה לב שתמיד חיפשתי עוד אובייקט כדי שאוכל לפרוק את הצורך הנוסף הזה שלי. כיום יש לי חברה טובה שהיא טיפוס מאוד רגיש, יודע להקשיב, לחזק בזמן מצוקה , לתמוך ולהגיד את המילים הנכונות. זוהי תכונה שלה כלפי כולם, לאו דווקא כלפי. הענין הוא שבמקום שאתייחס לחברות זו ואקבל ממנה את ה"טוב הזה", אני מגזימה וחשה גם צורך של "בעלות עליה" - תופעה שקיימת יותר אצל בנות מתבגרות בגיל העשרה... יש לה עוד חברה טובה כמוני ואני מוצאת את עצמי "מקנאה" - כמו בת עשרה צעירה... רע לי מאוד מכך כי בשכל אני מאוד מבינה ומודעת שזה לא נכון ולא מתאים במיוחד בגילי, אבל ברגש אני מוצאת את עצמי חושבת ע"כ כל הזמן, מתחבלת תחבולות ע"מ למשוך אותה אלי, ובוחנת את האהבה שלה כלפי כל הזמן. אני ממש מרגישה ילדה קטנה ומטומטמת... אני מבינה מה גורם לי לצורך הזה. אכן גדלתי בבית לא מכיל ומקבל רגשית ואף מאוד ביקורתי ואני לא משתחררת מהרצון "שיקבלו אותי בכל מחיר וללא תנאי" שזהו צורך בסיסי בגיל הילדות. אבל לעזאזל, עד מתי??? אני מתביישת לומר שבגילי עדיין לא הצלחתי לאזן את המצב הרגשי שלי ועדיין אני מונעת מהצורך של להיות אהובה... עם בן זוג, עם כל זה שבעלי מבין וכו', עדיין יש נגיעה אישית ודברים טבעיים שבין בני זוג שהגיוני הוא שלא יקבל אותי בכל מצב כי לפעמים זה מולו וכו' ואני בהחלט מבינה זאת. לפחות מבחינת המודעות, זה עוזר לי כי כך אני פועלת נכון יותר כלפי ילדי המתבגרים וב"ה יש לי קשרים מצויינים איתם. הם משתפים אותי כמעט בכל ומתייעצים ואינני מהווה שום איום עבורם. תראי, באופן כללי, עברתי הרבה סיפורים בחיי והצלחתי לעבור כל מיני משברים בעזרת הרבה כוחות נפש שנדרשו ממני, אך בנושא זה קשה לי מאוד להשתחרר. האם תוכלי לעזור לי???