שליחת מיילים מעבר לשעת הטיפול

לליאת הי, אני בטיפול בערך 3 שנים, בזמן האחרון עולה השאלה על הצורך בשליחת מיילים מעבר לזמן הטיפול והאם יש בזה חסרון או תועלת? האמת שאני שוברת את הראש ולא מבינה את הצורך הזה. וכאן אני פונה גם לחברי הפורום כדי שתביעו דעתכם. בתודה חנה

הי חנה, אנסה להביא את נקודת מבטי מעולמי כמטופלת ללא ידיעת הרקע שלך לשאלה שהעלית, אך ראשית לא הייתי בטוחה האם השאלה (להשתמש במייל או לאו) עולה בינך לבין עצמך, או עולה בשיחות הטיפוליות? וגם, נראה לי ששווה לחשוב האם את מקנאה במי שבעינייך מתאימה לו דרך שכזו. על כל פנים, נראה לי שזה מאד אינדיבידואלי, וגם תלוי גישה טיפולית, בין השאר. ויש התגמשות מסוימת גם כאן, אני משערת. וחוצמזה שבעיניי, אפילו עבור אותו קשר מטפל-מטופל ישנן תקופות בהן ניתן לעשות במיילים שימוש בונה ומצמיח (לטווח ארוך), וגם תקופות אחרות. לא זו בלבד, אלא שגם בתקופות בהן השימוש בונה בבסיסו, ישנם עיתויים של שימוש פחות מועיל, או מבלבל, אפילו הרסני. בדרך-כלל, מהמוכר לי, אם מוסק מתוך השיחות הטיפוליות שתקשורת כזו מחבלת בטיפול יותר משמסייעת, או ש'סתמית ומיותרת', שוקלים ת'נושא. נו. לי, למשל, עם התקדמות הטיפול, ניתן OK לשימוש במיילים או סקייפ מעבר לשעות הקבועות. אבל - בשלב זה, עדיין לא ניסיתי להשתמש באף אחת מהמדיות הללו. אז כן, יכול מאד להיות שהקטע הוא פשוט פחות לעניין עבורי בנתונים הקיימים, ולא באמת ייתן לי משהו, אז לא צריך ב'כוח' רק כי ישנה אפשרות, או כי לאחרים זה מתאים יותר. עם זאת, אחת הסיבות הנוספות שניתן לחשוב עליהן, היא החשש מפני ההתמודדות עם הפער העצום, בתפיסה של הרגע, בין המשאלה לתכלס בפועל; תסכול, שעשוי, אולי, לבלוט יותר באמצעי התקשורת המיוחדים הללו, על-כן, יש נטייה 'לבטלם' מראש. בואי נאמר, מעין סוג של מחשבה קיצונית 'אנורקטית' (כאילו שכלום או מאום עדיף על מה שנתפס כחלקיות יתר. ללא פשרות. ללא תחליפים). אני חושבת שזה יכול להיות נכון לפעמים גם לגבי השימוש בפורום. בכתיבה. ובשתיקה. התלות? התובענות? יאללה, אז זהו שיתופי, ואהלן ליאת, ד"ש ושבת מהנה. (א.ה.)

חנה, האופציה ליצירת קשר עם המטפל מעבר לפגישה היא שאלה גדולה, מבחינתי כמטופלת. ישנם כאלו שבוחרים בשיחת טלפון ואחרים בתכתובת מיילית. שאלת לגבי המייל ואני רוצה לשתף אותך בחוויה שלי. הייתי רגילה לשני מפגשים בשבוע. עבורי, עם החשיבה החופרת שלי לצד אירועי חיים מורכבים, זה לא היה מספיק. בין הפגישות התעוררו מחשבות שרציתי לשתף והתקשיתי ל"שמור בבטן" עד למועד הפגישה. הפסיכו' לא חסמה את האופציה למייל אך בהתנהגותה גרמה לי להבין שהייתה מעדיפה שאצמצם את הדיאלוג לכתלי החדר. מצאתי עצמי משקיעה שעות בכתיבה של מיילים קצרים. כתבתי ומחקתי ומרגע ששלחתי את המייל, נכנסתי לאי שקט כפול ומכופל. המתנתי לקבל ממנה מענה. לא כתבתי אחרי כל פגישה, גם לא לאחר שתי פגישות. אבל כתבתי לא מעט והעליתי מצוקות גדולות. בתחילה היא הגיבה בקצרה ואחר כך כבר לא הגיבה כלל. נותרתי עם תחושת נטישה. הרגשתי לא רצויה.אבל גם כאשר הגיבה, לפעמים הייתי מאוכזבת , כי לא הצליחה להבין אותי ושוב הגעתי לנקודה הראשונית של המצוקה, שהובילה אותי לכתוב מייל מלכתחילה. כשדברנו על כך בפגישה, הבנתי שהיא נמנעת ממיילים כיוון שחוששת שאפרש דבריה שלא כפי שהתכוונה. נהגה לומר שהמילה הכתובה אף פעם לא יכולה לדייק ותמיד תישאר בבחינת "ליד" האמת.שלי או שלה. לא חשוב. מה שחשוב היה בעיניה , שהתקשורת המיילית מזיקה יותר מאשר מועילה. עם כל האכזבה שלי. בדיעבד - אני מבינה שצדקה, ברוב המקרים. היו בהחלט מקרים שפגישה עוררה אי שקט רציני ואני כתבתי והיא הגיבה והיה בכך סוג של רצף, הרגעה, הכלה - עד לפגישה. כמו כל דבר אחר בחיים , יש יתרונות, ישנם חסרונות,תלוי בנסיבות, תלוי בך ובה. כתיבה כלשעצמה אמורה לעשות טוב לאנשים רבים, לאחרים היא מציפה ומסרבלת."דיבור" רציף ונוסף בין המפגשים, פוגע באופן כללי בסטינג הטיפולי, יוצר 2 מעגלי תקשורת נפרדים במקום אחד שלם. בלבלתי אותך ? מקווה שלא :) דנה