מבקשים הכוונה לגבי סוג טיפול מתאים

שלום, אנו אחים של בחור בן 26, בן זקונים שעדיין גר בבית ההורים (מבוגרים יחסית). אנחנו מודאגים מאד מהמצב של אחינו, מעתידו ומאיכות החיים של הורינו המושפעת מכך. אין לנו ספק שישנה בעיה, אך אין לנו הכלים להגדירה או לאבחנה. אנו רוצים מאוד לעזור לו, אך חוששים לפנות אליו ולפרט בפניו את הבעיות שלו מחשש לפגוע בו ומחשש מתגובתו. להלן המאפיינים העיקריים של בעיותיו ושל דפוסי התנהגותו: • חוסר יכולת/רצון להתמיד בעבודה או בלימודים. • נטייה לקפוץ ממטרה למטרה ולא להתמיד בשום דבר בצורה קבועה. • בעיה בקבלת מרות, תחושה ש"הוא צודק תמיד וכל העולם דפוק". • דחיין כפייתי. • תמיד מאחר. • נוטה למצבי רוח קיצוניים והתפרצויות זעם. • עצבני. • אובססיבי, נודניק,"חפרן", עד כדי מיאוס וחוסר רצון להיות בחברתו. • ישן הרבה, גם על חשבון המחויבויות שלו. • חוסר היגיינה והזנחה עצמית. • בלאגניסט. • מפזר הבטחות ללא הרף, אך אינו מקיים דבר, מדיניות של "יהיה בסדר". • מעריך את עצמו מעבר למה שהוא בפועל. • עצלן. • אובחן כלקוי למידה וכבעל הפרעת קשב וריכוז, נוירולוג המליץ על רטלין אך אינו נוטל. • היה ביעוץ פסיכיאטרי בשל הפרעות חרדה ואובססיה. אינו מתמיד בטיפול התרופתי (20 מ"ג ציפרלקס). • מוציא את ההורים מדעתם. מתערב להם כל הזמן בעניינים, צועק, משליט טרור ומבלגן את כל הבית. • לא היה בקשר זוגי. עוד נציין כי המאפיינים הללו קיימים, לפחות ברובם מזה 10 שנים, בדרגות שונות של חומרה. הסיבה שהעניין הפך כרגע דחוף, היא העובדה שההורים אינם מסוגלים עוד לחיות איתו ואינם יודעים איך להתמודד. מצד אחד הם רוצים שיעזוב את הבית, אך מצד שני הסיכוי שיצליח להיות עצמאי ללא עזרה מתאימה אפסי, והם מוטרדים מאוד מכך. נשמח לקבל הכוונה לגבי אפשרויות העזרה שאנו יכולים לקבל, ולגבי התחום שעלינו לפנות אליו - פסיכולוגי, פסיכיאטרי, קואוצ'ינג, עזרה סוציאלית, רשויות החוק. האם אנחנו, בתור אחיו, צריכים להיות אלה שמתעמתים איתו ושמים מולו "מראה" המשקפת את הבעיות שלו, או עדיף שהדבר יבוא מגורם חיצוני? אנחנו סבורים שהוא לא יודה בבעיות שלו, ולכן נראה כי לא ישתף פעולה איתנו או עם גורם מקצועי, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בטיפול לאורך זמן שאינו מניב תוצאות מיידיות. תודה מראש, אחים מודאגים.

שלום.. כל התכונות האלה..זה נשמע כמו רשימת מכולת. אולי תנסו גם למצוא אצל אחיכם תכונות חיוביות? כי נשמע שאתם לא ממש סובלים אותו.לדעתי, בלי תמיכה מהמשפחה שום טיפול לא יעזור לו.כשכולם מסביבך חושבים שאתה לוזר, זה מה שיצא ממך..לדעתי תנסו ללכת לטיפול משפחתי, כי לא ייתכן שאחיכם הוא המקור לכל צרות המשפחה, זה דינמיקה שכולם שותפים לה, ונראה שאתם "זורקים" עליו את כל האשמה.