היי ליאת !

היי ליאת מה שלומך ? מקווה שאת בטוב .. לא יצא לי להכנס לפורום הרבה זמן כי לא היה לי ממש צורך המצב די נרגע ואני בתקופת מבחנים וכמו שזה נראה אני די מסתדרת . לאחרונה הגעתי איכשהו למסקנה שכל הבלגן שלי היה סביב התיוג שלי כמכורה או לא מכורה ואיכשהו הגעתי למסקנה כזאת שאני פשוט רוצה להכיר את עצמי בלי ולהתמודד עם הקשיים והחיים בלי אלכוהול בליווי טיפול כדי להכיר את העצמי האותנטי לתקופת זמן של שנה שנתיים בערך ואז נראה כבר בקשר לאלכוהול והמחשבה הזו שלי היא זו שהוכיחה את עצמה בסוף וגם העובדה שהבאתי את הדברים לטיפול אני מרגישה שהיום לעומת אז אני במקום אחר לא מנסה להסתת מעצמי אבל עדיין יש דרך ארוכה . לאחרונה אובחני כבעלת הפרעת קשב וריכוז אז ההריטלין גם מאזן אותי מה שמאוד שינה את כל ההצפות הללו כבר אין על מה לדבר בטיפול כבר אין רצון לעשות שטויות יענו רק להתרכז בלימודים . בכל אופן מה שרציתי לדבר עליו זה בעיית השמיעה שלי תמיד חשבתי שאני מקבלת את השמיעה שלי ושעליתי על נקיון והתדמית המזוייפת שלי התנפצה לי בפנים קלטתי עד כמה אני רגישה בנושא הזה וכמה לא נתתי מקום לרגשות שלי סביב הנושא הזה וזה בא לי לידי ביטוי בכל מקום כל פעם שאני לא מבינה משהו או נתפסת כביכול עם המכנסיים למטה כי בד"כ לא שמים לב ואני לא שמה לב לזה עד שמגיעים לסיטואציה מביכה שאני מודעת לחולשה הזו ואז אני מתקשה לגלות גמישות ומתכנסת בתוך עצמי מבושה בעבר למשל מרוב ששכנעתי את עצמי שאין לי בעיה אז גם היה לי יותר ביטחון וגיליתי יותר גמישות וגם מן הסתם שמעתי פי 4 יותר טוב הירידה הייתה קלה ורק לפני 3 שנים עברתי תאונה שבגללה נוצרה עוד ירידה וקשה והביטחון התערער לי לגמרי אני מספרת את כל זה כי לפני כמה ימים אצל העוס הייה איזה קטע שמישהי נכנסה לחדר ודיברנו ובדרך החוצה היא שאלה אותי משהו ועניתי לה כן בלי לשמוע מה היא אמרה והיא עצרה ושאלה מה כן ? וכולם קלטו שלא הבנתי וסתם עניתי כן . ולא יודעת זה היה מביך לאחר מכן בערב יצא לי לראות סתם קטע בו ארז מהאח הגדול נחשף בפני כולם ואומר "ניסיתי להיות כמוכם כל החיים אבל אני שונה מכם " ואז הוא יצא החוצה . והתחלתי לבכות .. כמה אומץ היה לו להיחשף וכמה תוקפני הוא היה כל פעם שנגעו לו במקום הזה של הפצע . הייתי מתה להבין למה הפצע הזה כל כך כואב כל פעם שנוגעים בו ? שמתי לב שבימים ההם הייתי פתוחה לגבי הנושא לא ניסיתי להסתיר ואנשים קיבלו את זה הייתי טיפוס כזה חברתי שהפתיחות שלי לגבי הנושא גרמה לאנשים גם להרגיש נוח עם המגבלה הזו לכן לא היוותה בעיה כלשהי הם התייחסו אלי כרגיל עם ההבנה של המגבלה כאשר נתקלו בה ולא הסתייגו והיום אני כולי בחרדות ולא מבינה מה קרה לי .