אוביקט מעבר

שלום ליאת, מה זה אומר על מישהו אם הוא ישן עם ה"שמיכי" שלו עד גיל 18, כשעזב את הבית לצבא? אני מחפש תשובה פסיכולוגית כזאת, תיאורטית, ספקולטיבית אפילו. אני לא זוכר מה זה אוביקט מעבר ומה זה יכול להגיד אם למישהו נעים ששמיכי, עם הריח והמגע שלו, נשאר קרוב. (אל תחששי לפגוע במישהו- בי מדובר ואני בסדר עם ספקולציות). תודה! שמיך(י)

נורא חבל... זה כבר שנים מעניין אותי. לשאלתך, א., מדובר בי ולא בשיעורי הבית שלי. אני בחור בן 33 ולמרות שעבר זמן מאז, זה לפעמים מעסיק אותי. כל כמה זמן אני שמח לגשש בסוף הארון בבית של אמא שלי ולמצוא את שמיך. בתקופת משבר גדולה, בגיל 23, לא יודע למה, קמתי מהמיטה באמצע הלילה, טיפסתי על כסא, ושלפתי אותה שוב מאחורי הארון. ככה הרגשתי בבית ובטוח. אבל אני לא מבין למה. קראתי קצת ואני מבין שזה קשור לקשר שלי עם אמא שלי אבל אני לא מבין מה זה אומר אם נשארים איתה הרבה זמן. שאמא לא הופנמה בי? משהו בסגנון?.. אני אומר את המילים שכתוב באתרים ולא מבין מה הם אומרות. אולי תעני לי באופן כללי? למה ומתי ילדים מפסיקים להשתמש בשמיכי? למה חלקם עושים זאת מוקדם יותר מאחרים? אני לא כל כך מצליח להבין את הספרות הפסיכולוגית. אם את מרגישה שאת עושה בשבילי שיעורי בית, אז עזבי. לא נורא. ביי, שמיך

הי, רק רוצה לומר שאני מניחה שזה נושא שדי מתביישים לדבר עליו, אבל כנראה שיש יותר אנשים מכפי שאנחנו יודעים, שעדיין איכשהו יש להם צורך להיצמד לפעמים לחפץ המעבר שלהם. גם גברים מתפקדים לגמרי בני ארבעים פלוס, שלפעמים נדמה שפחות נגמלו וקשורים לדובי המסוים של פעם (שקיים ובנמצא עדיין). יכול להיות שמנסים להשתמש בחפץ (וזו אינה בהכרח הדרך היעילה) לחבר את עצמם ביחד ברגעי נטייה לפירוק. אבל, אולי מה שחשוב הוא לשאול איזה מקום ונפח זה תופס, האם מעורר בושה, או מעורר אשמה, ועד כמה, והאם זה מטריד ומפריע לחיי היומיום, לאדם ו/או לסובבים אותו. למצוא את האיזון. אוסיף כדוגמא, אולי מעט קיצונית, גם את הפסנתרן גלן גולד, עם אישיותו המיוחדת, שדי לא עזב את הכסא המפורסם שלו, שהיה, כנראה, מעין 'שמיכי' שלו. א.ה.