עצב ובלבול

הי ליאת, מה שלומך? לא ביקרתי כאן הרבה זמן - קצת התעייפתי מכל ההודעות בנוגע לתלות במטפלים וכ"ו.. אני או-טו-טו לפני קבלת הגט!זה אמור לקרות ביום ראשון הקרוב. לאחר כ"כ הרבה שנים של קשר שרק הלך והתדרדר והגיע למקומות לא טובים ומכאיבים לשני הצדדים ולאחר שהילדה נחשפה ונחשפת לכל המריבות, הגשתי סוף סוף את הבקשה לגט. ואני מרגישה כ"כ מוזר! על פניו אני יודעת שזה הדבר הנכון ביותר לעשותו, לטובת כל הצדדים, ומצד שני בשבועיים האחרונים אני מוצפת בחלומות כואבים ומעציבים בהם אני בוכה. באים אלי בחלומותיי כל האהובים שלי שכבר לא איתי הרבה שנים - סבא וסבתא ואבא וגם עליו אני חולמת ולא מצליחה להבין מה הם אומרים לי כולם, האם עלי לסגת בדקה האחרונה או לא להקשיב לתת-מודע ולפעול כאן במציאות לפי מה שכן טוב לי בסופו של דבר ולא להשתפן כשזה כבר ממש מונח לי על הצלחת. אני מודעת לכך שגירושין הם תמיד כואבים, גם אם בהסכמה, כי גם זה סוג של פרידה ולמעשה סוג של כשלון אם לומר את האמת! ציון דרך בחיים שלי, שמסמן כשלון בלבד! למרות שברור כי נמשיך להיות בקשר כל חיינו, בגלל הילדה (לא 'בגלל' מאשים..), עדיין שינוי הסטטוס קשה וגורם לי לעשות מעין סקירה לאחור של חיי הנישואים וחיי בכלל. לפעמים אני מוצפת ע"י הפחד כי הוא ימצא מישהי אחרת ואני אישאר לבד ובמקביל אני יודעת היטב ביני לבין עצמי כי מה שהיה בינינו הרוס ללא תקנה ואם נישאר ביחד הסבל יימשך ולא תהיה בינינו יותר לעולם תשוקה, אהבה, כבוד. זו רק מעין רכושנות שלי למישהו שאני בעצמי לא נמשכת אליו יותר (כך אני חושבת ומאמינה). אז למה אני מבולבלת?? לא רוצה לתת לפחד לשתק אותי ולהמשיך לדשדש במקום. כשאני נכנסת ללופ הזה, אני תמיד מזכירה לעצמי כי אנחנו "ביחד" אך כ"כ כ"כ לבד!!!! והלבד לבד תמיד עדיף על הלבד ביחד. ובכ"ז העצב משתלט. היום קמתי בשתיים וחצי אחה"צ! ואין לי כוח לכלום. יום ראשון מרחף מעלי כמו עננה. אני צריכה לחפש את הכתובה ולצלם תמונות פספורט ולחשוב ממי לבקש שיהיה העד שלי ביום ראשון ומי ישמור על הילדה שיצאה לחופשה וכל הפרטים הטכניים האלה מאד מעייפים אותי ואני חוזרת למיטה. הוא לעומת זאת נראה מאד רגוע (למרות שלא הוא זה שיזם את הגירושים) ונראה לי כי בעיקר אני מצפה ממנו לאיזו הבעת/הצהרת אהבה אחרונה או בקשה ממני שלא לעשות זאת.. וזה לא מגיע.. מצפה לאיזה כוח עליון שיסמן לי אם אני אכן בדרך הנכונה ויודעת כי רק אני יכולה לסמן לעצמי ולהחליט בשביל עצמי, אבל אזל לי כושר השיפוט. וכך כמו תמיד אני בורחת לשינה, אך גם שם בשינה אין מנוח ואין רגיעה..כי הכל מציף ומבלבל אותי גם שם. אשמח לשמוע את דעתך ואם אפשר עוד היום ולפני ראשון, אודה לך מאד. שבת שלום אני

תודה ליאת על שענית לי.