בדידות

שלום ליאת. אני לא יודע מאיפה להתחיל? אני בחור בן שלושים מאזור המרכז. כבר כמעט עשור שאני חיי בבדידות אגב אם ההורים. אני יתחיל מההתחלה לסוף. בגיל שלוש עשרה הלכתי לפנימייה בגלל המצב הכלכלי בבית . סיימתי תיכון בפנימייה במרכז הארץ. לאחר מכן התגייסתי לצה"ל. לאחר השירות הצבאי מצאתי את עצמי ללא חיי חברה בגלל שלא יצרתי קשרים חברתיים אם החברים מהשכונה שבה אני גר. לאחר השירות מצאתי עבודה ובהדרגה לא ידעתי איך להכיל את הבדידות.ייצרתי קשרים טובים בעבודה אבל לא מחוצה לה. החברים המעטים שנשארו איתי בקשר מתקופת הפנימייה.היו יותר חברים טלפונים ולבילוים .עד היום. בהדרגה נהייתי יותר יותר סגור ומופנם אם כולם. אבדתי בהדרגה אם השנים את הביטחון העצמי שהיה לי. פיתחתי התמכרות להימורים ולסקס. בדיוק לפני שלוש שנים הלכתי לטיפול בעמותה של נפגעי הימורים. לאחר מספר חודשים של טיפול אם הרבה תובנות ורצון לשנות . הפסקתי את הטיפול ויצאתי לדרך חדשה.והמשכתי בחיים אם שאיפות לשכור דירה ובהמשך ללכת ללמוד . שום דבר מהשאיפות לי ל ייצא לפועל. בדיוק להפף.חזרתי לאותו מקום שהייתי בו לפני כן. לא חזרתי להמר מאז ועד היום. במהלך השנה האחרונה אני לא מתמיד בעבודה. עזבתי את מקום העבודה הראשון אחרי מספר שנים.ומאז אני עוזב עבדות לאחר מספר שבועות. ועבודות טובות. פיתחתי חרדה חברתית גדולה במהלך השנים. שמאוד קשה לי לעבוד במקומות הומי אדם. בזמן האחרון אני מאוד פסימי. ואני בעיקר חיי אל אוטומט. עבודה ובית. הייתי אצל מישהו לא מיזמן.והוא קרא לי בספר הזוהר. ואת האמת לא התחברתי לאף מילה שהוא אמר. אם כול הכבוד לדת.ואני איש מאמין. אומנם פחות מבעבר.אבל עדיין מאמין. מרגיש הקלה מסוימת בזה שאני משתף אותך בחיים שלי. היית הולך לטיפול אבל זה לא אפשרי. אני ישמח לעצה . כי אני כבר אובד עצות. תודה מראש עמית.