היי ליאת!

אני משתתפת חדשה פה בפורום ומאוד נהניתי מכמה תשובות שלך שראיתי באתר.ועכשיו כדי שתביני קצת במה מדובר,אז ככה:אני בת 23,נשואה+2 וכן,אני יודעת שזה גיל מאוד צעיר בשביל זה. בכל אופן אני יש לי עבר די עשיר של מטפלים לגבי כל מיני בעיות נפשיות שהיו לי(ועדיין)במשך השנים. חלקן כבר לא רלוונטיות וחלקן צפות ועולות מחדש (אולי בהמשך אוכל יותר לפרט)בכל מקרה כיום סוף סוף הגעתי למטפלת(פסיכולוגית קלינית)שיש לי איתה קשר טוב ובשביל שתביני מה זה אומר אציין כאן שהיא המטפלת מס'10! שלי והיא הראשונה שבאמת מבינה אותי.הבעיה היא שמאוד קשה לי להאמין באנשים,גם כשהיא אומרת לי כל הזמן שהיא אוהבת אותי בכל מצב קשה לי להאמין למרות שמבחינת פתיחות היא הראשונה שסיפרתי לה כל כך הרבה דברים. אני נמצאת אצלה בטיפול כחצי שנה והמון דברים השתנו לטובה מאז ועדיין קשה לי לתת בה אמון מלא וזה מאוד מפריע להמשך הטיפול כי יש משהו שאם אספר לה הוא די ישנה את כל הטיפול אבל אני מאוד מפחדת. אשמח אם תוכלי לענות לי ואני מתנצלת שהארכתי כ"כ, פשוט חשוב לי להבהיר קצת מה קורה פה.

תודה על ההיענות המהירה.ראיתי אתמול בלילה ושלחתי תגובה דרך הסלולרי כך שלא בטוח שזה הגיע אז אחזור על זה. רציתי להוסיף שלמרות מה שמשתמע ממה שכתבתי,אני מאמינה למטפלת שלי ומצד שני יש לי חששות,אבל זה לא מונע ממני לספר לה דברים אישיים ובסך הכל הכללי אני כן מרגישה אליה קרובה, הבעיה היא שאני חוששת שאולי היא לא מרגישה ככה והיא פשוט שחקנית מוכשרת. ולגבי מה שאני צריכה לספר, דיברתי איתה על החשש הזה והיא הבטיחה לי שאין לי מה לפחד אבל זה יותר חזק ממני ולחכות עם זה,זה לא צעד כ"כ נכון כי זה משהו שישנה את כל מהות הטיפול וחבל על הזמן שעובר, כך שאני מאוד מבולבלת חוץ מזה רציתי לשאול איך אני יכולה להגיד לה שאני הייתי רוצה חיבוק בתום הטיפול,כי למרות שהיא אומרת שהיא אוהבת אותי ומרגישה קרובה אלי, זה לא נראה שהיא תיזום סיטואציה כזאת ולפעמים זה ממש מתבקש כי השיחה הייתה מאוד גלויה וקרובה או כי אני מרגישה שאני צריכה את זה אבל מאוד לא נעים לי להגיד דבר כזה.אז אשמח אם תעני לי גם על זה ושוב תודה על האפשרות שאתם נותנים פה לשאול ולהתייעץ, זה לא מובן מאליו וחבל שגיליתי את זה רק עכשיו...