סיום טיפול

בוקר טוב לכולן!ליאת,מיכל,תת ודנה-תודה על התגובות,העידוד והתמיכה.האמת היא שמתחילת הטיפול אני משוטטת בפורומים פסיכולוגיים ובעיקר בפורום זה.קוראת,מתענינת ולומדת את שלבי התהליך הטיפולי.עברתי עשרות עמודים אחורה כדי לקרוא שאלות והתלבטויות של אחרים ולמרות שלא לקחתי חלק פעיל הרגשתי כמי שנמצאת בקבוצת תמיכה.התהליך אכן היה מאוד משמעותי לגביי.לקח לי זמן אך בשלב כלשהו התחלתי להפתח,לדבר,להוריד מסכות ובעיקר להרגיש בטוחה לעשות זאת.זאת היתה פעם ראשונה בחיי שהרגתי כך ודווקא משום כך יש תחושה נוראית של ריקנות.יש לי חברות קרובות שעברו תהליך טיפולי וסיימו אותו בתחושה של מיצוי,רצון ויכולת לעמוד לבד על הרגליים.זה נובע לדעתי מחוסן וגם מהצורך בטיפול שנבע מבעיה ממוקדת וברגע שנפתרה,תם הצורך בטיפול.זו הסיבה שאינני משוחחת איתן על תחושותיי.אצלי המצב יותר מסובך-שלל "תסביכים" כאלה ואחרים שהקשו על התנהלותי בחיים.ברור היה לי שלא הכל יפתר והתמקדנו בבעיה מסויימת.אני מודעת להשוואת הפרידה מהמטפל לפרדות אחרות.אכן היו כאלה אך לא באותה עוצמה.האם התלות הזו שהתפתחה-שאת סיבותיה אני מבינה-לא מוסיפה בעיה נוספת?הטיפול תם ואני נזכרת,מעבדת ומנהלת את השיחות אך הפעם רק עם עצמי.בעיקר מתגעגעת,עצובה,מרגישה לבד ומחכה שישתפר.האופציה לחזור לטיפול אינה עומדת על הפרק כך שאין גם למה לקוות אך האם המחשבה על כך, עם כל זה שהיא מקלה,אינה "מקבעת"את התלות?יום נעים לכולכם.

היי תמי, כל כך מזדהה איתך ולכן שוב כותבת לך. מתחברת גם למשפט המסכם את תגובתה של ליאת אליך ורציתי להציע לך מתוך נסיוני, כשבאחד הערבים , מתוך מצוקה גדולה סמוך לפרידתנו, נעזרתי באופציה של צ'ט באתר התמיכה של סה"ר ולמזלי "נפלתי" על אשה מדהימה שנהלה איתי שיחה לאורך כמעט כל המשמרת שלה (כן זה היה ארוך). האופציה אנונימית ואם לא מתאים לך את יכולה לבקש לפרוש כבר לאחר מספר דקות. הפעילות מתקיימת בכל יום בין השעות 21:00 ל- 24:00 . אמנם זה לא הרגיש כמו לדבר איתה אך היתה בכך נחמה לשעות ארוכות והיא אפשרה לי להבין שמה שאני מרגישה הוא טבעי ולגיטימי. בשלב ההוא , די היה בכך בכדי להרגיע ולתת כוח להמשך. הזמן.. תני לו וגם לך.. דנה