דכאון בעקבות אהבה שנכזבה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הי, בדיוק לפני שנה חבר שמאוד אהבתי עזב אותי. אמנם נפרדנו יפה אבל הכאב שלי היה נורא לאט לאט הוטב במקצת אבל עדין אני מאוד עצובה, לא מרוכזת בא לי לבכות הרבה מתעצבנת מכל שטות, לא רוצה קשר עם אנשים. אני שואלת מה אפשר לעשות? כשזה קרה ספרתי ובעיקר בכיתי לחברה טובה, אבל עדין אני לא מפסיקה לחשוב עליו, להזכר ברגעים המרגשים. כמה זמן זה נורמלי לחשוב עליו באובססיביות כזו? מה כדאי לעשות כדי להרגיש טוב יותר, מאז כל מה שאני עושה זה בגלל שאני חייבת, אני לא נהנית מכלום והכל בשבילי שטויות ובשביל מה לעשות דברים אם בסוף כולם מתים? אני ממש אוהבת אותו ורוצה מאוד לראות אותו- מה לעשות? בנוסף מאז יש לי חוסר בטחון מוחלט, מפחדת לדבר עם אנשים מעבר למה שצריך ממש תודה
היי רות, אין זמן "נורמלי" להתאבלות בכל אובדן שהוא, גם באהבה נכזבת או פרידה מחבר. לאבל יש את הזמן שלו והוא שונה מאדם לרעהו. מה שנשמע לי דווקא יותר דורש התייחסות במה שכתבת אלו המחשבות שלך של חוסר הטעם בכלום "כי בסוף מתים" וכן תחושת חוסר הבטחון והפחד מאנשים. נראה לי שהפרידה מהחבר "התלבשה" על נושאים נוספים בחייך ואלו הנושאים שכדאי מאד לטפל בהם בעזרת טיפול פסיכולוגי. ממליצה שתפני לעזרה, אני בטוחה שזה יקל עלייך. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
