הי לכולן

הי לכן ואוו, מלא זמן לא פתחתי כאן עץ חדש,טוב לפחות הפעם זה בנסיבות משמחות (מקווה שעוד זוכרים אותי כאן).רציתי לספר שהסקירה עברה בשלום ויש לנו בת. ובעצם זה אומר ששבוע הבא יש פגישה אחרונה בטיפול. ויצא לי לכתוב כאן קצת בעצים למטה,אבל חשוב לי גם לכתוב בהודעה משלי.לכל מי שקשה לה,ולפעמים מרגישה שהכל אבוד ושהחור השחור לעולם לא יעלם,זה לא נכון,זה לא חייב להיות ככה. וממש לא מזמן הייתה השנה של אמא שלי,ומצאתי את עצמי חוזרת לכאן,ממש ברמה יום יומית (כקוראת בלבד),וכשהתקשתי לכתוב את מה שנגיד ליד הקבר,גם קראתי את מה שכתבתי כאן,ועל משקל השבוע בלי אמא,הפעם כתבתי שנה בלי אמא,רק שהפעם זה היה כל כך שונה. ואני זוכרת ליאת שרק הגעת לכאן כתבת שסוף הוא גם התחלה,ואני חושבת שאין כותרת יותר טובה לשנה האחרונה עבורי ולדרך שעברתי. ובאופן סמבולי מחר אני מתחילה את האימון האישי הראשון שלי אחרי הפרקטיקום.כן כנראה שאמא הייתה צריכה למות כדי שאני אוכל לחזור לחיים. אז זהו לכרגע,חשוב לי להגיד שמאוד נעים כאן ומרגיש ממש בטוח, וד"ש לכל החברות הותיקות שעוד מגיחות מידי פעם. ושיר שלאחרונה ממש מלווה אותי ומוקדש בחום לכולן משהו חדש מתחיל של דני רובס http://www.youtube.com/watch?v=8yfWmcGlVn8 בשמחות ליאת א

אני מקווה שאת זוכרת אותי. כבר הרבה זמן לא כתבתי כאן. אני קוראת כאן כל הזמן. ותוהה מה שלום הבנות כאן שכבר לא רואים אותן לאחרונה... שמחה לשמוע על הריון מאחלת לך הצלחה ושתהני מתקופה זו. היא יכולה להיות מופלאה. הזמן עובר ממש מהר. אני התחלתי לקרוא/לכתוב כאן ממש כשאמך ז"ל נפטרה וראיתי את החיבוק הגדול שקיבלת כאן מכולן. וראיתי את הקושי שלך. אני שמחה שאת במקום אחר עכשיו של צמיחה. זה נותן תקווה. כתבת משפט חזק מאוד כאן שמעורר אצלי המון מחשבות: "כנראה שאמא הייתה צריכה למות כדי שאני אוכל לחזור לחיים." מאוד חזק ומשמעותי. זה עשה לי משהו. אפשר לומר שגרם לי לכתוב כאן. למרות שלא אוכל לפרט יותר. מאחלת לך המון הצלחה בדרכים החדשות טוב לשמוע (בעצם לקרוא..) אותך. ניצן

הי ניצן בטח שזוכרת,ושמחה מאוד שקפצת לבקר,וגם אני כמוך תוהה לעיתים מה שלום הבנות,ושמחה שקופצים לבקר. לגבי ההריון מהר הוא ממש לא עובר,כי בניגוד לפעם קודמת אני מרגישה (פיזית) על הפנים ובהריון הקודם עד חודש תשיעי כולל הייתי בחדר כושר.טוב בנות עושות צרות מההתחלה... ואני בהחלט זוכרת את החיבוק שקיבלתי כאן בעבר,ואני חייבת להגיד שגם כרגע זה מרגיש מאוד נעים ומחובק,טוב אפשר לקבל חיבוק גם בשמחות... ולגבי המשפט,ברור לי שהוא קצת עוצמתי ואפילו עלול לטלטל,ובכל זאת בחרתי לכתוב אותי.אגב במשך תקופה לא קצרה התביישתי שככה אני מרגישה,אבל עכשיו כבר לא. חשוב לי להדגיש שהייתה לי אמא מדהימה ואם הייתי צריכה ויכולה לבחור אמא הייתי בוחרת בה בלי למצמץ.(ולמשל באבא שלי ממש לא). ובכלל באופן כללי אני חושבת שדברים שמעוררים המון מחשבות זאת תוצאה ממש רצויה מבחינתי,ובעצם בגלל זה אני כותבת וקוראת כאן. והאמת שגם אני "רואה" "ושומעת" אתכן,יש לי לא מעט שיחות ועידה דמיוניות.בטח שניפגש בברית בוילה בקיסריה של דורתי אני אהיה בשוק. אז טוב לקרוא גם אותך,ואני מתכננת להמשיך לכתוב כאן בקרוב, ואשמח להיפגש שוב. בשמחות ליאת

הרבה אופטימיות וחיים זורמים מהמילים שלך, אותי זה תפס היום פחות קל,כך שלקרא אותך זה כבר מעודד משהו. מאחלת לך מכל ליבי, שתחושות הטובות יצליחו להחזיק לאורך זמן, הצלחה בהריון ובאימון האישי, ובכל שתבחרי...

הי ליאת! מזמן לא דיברנו...אני ממש שמחה לשמוע שההריון מתקדם כמתוכנן, אני יודעת כמה רצית את זה...ואיזה כיף שעכשיו יש לך בת- נסיכה מתחרה ליורש העצר! אני כבר בסוף התשיעי (!!!)- אני מגדירה את זה כ"לא כיף"...אבל בשל כל מיני שיקולים חיצוניים אני ממש מקווה שהלידה תתעכב, אך ברור לי שזה לא בשליטתי... גם אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת- גם לגבי המקומות האפלים האלו שקשה לראות בהם שיש משהו אחר בחיים, שלא לדבר על תקווה ואופטימיות, ואיך פתאום את שמה לב שאת במקום אחר...בחודשים האחרונים אני מקשיבה הרבה לשיר "מחכה" של ריטה (http://www.youtube.com/watch?v=vTPpJQCOyB8)...ופורצת בבכי (חיובי) מהתרגשות כי זה כל כך נוגע לתהליך הזה...משהו שנרגע, משהו שנוגע, פתאום הלב נפתח, המתח יורד, יש יכולת גבוהה יותר גם לשאת תסכולים, לשאת אהבה, שנאה, קנאה, כעס ואת הכל ביחד בערבוביה... וזה מדהים...כאילו, איפה חייתי עד עכשיו??? ואיך??? הכל היה או מנותק או עוצמתי בצורה בלתי נסבלת... אני גם קוראת כאן, לרוב מרפרפת, ביחוד על ההודעות העמוסות והמוצפות, קשה לי לקרוא אותן, לראות איפה הייתי עד לא מזמן... וגם אותי צבט המשפט שאמא היתה צריכה למות כדי שאתחיל לחיות... אני גם חושבת על זה הרבה...אני תוהה איך הייתי אם אמא לא היתה מתה. ולצד הזכרונות הכ"כ טובים מאמא והגעגועים גם תמיד הבנתי שעם מותה היה גם שחרור, ורק אז (בגיל 14.5) התחלתי להיות עצמי... "יום אסוני הוא יום ששוני" הרבה שנים אני מחזיקה את המשפט הזה... למרות שברור שאני מוכנה למכור את העצמי הזה עכשיו לכל אחד בעד שובה של אמא, אבל מכיוון שזה לא יקרה, צריך להסתכל על החיובי. מעניין איך זה יהיה לך להיות אם לבת..זה בטח יהיה מורכב, אבל זה בטח גם הכי ימלא בעולם ואיפה שהכי כואב זה תמיד גם המקום לעשות את התיקון הכי משמעותי... לי בתקופה האחרונה קצת קשה...אני הורמונאלית בטירוף! עם סף תסכול אפסי...אבל אני מנתבת את זה למקומות חיוביים ומתקשרת לכל החברות (בזק, פלאפון וכו') צועקת, פורצת בבכי ומשיגה הנחות משמעותיות... ומחר המטפלת שלי טסה לשבועיים, כך שרוב הסיכויים סביב הלידה עצמה היא לא תהיה. ואחותי שאמורה להיות המלווה שלי בלידה נכנסת לניתוח.. בקיצור, לא פשוט...אבל המחשבה על התינוק המהמם שיהיה לי מעודדת ומשמחת ואני כבר מחכה לו בקוצר רוח! טוב, כתבתי המון! מאוד שמחה לשמוע שטוב לך, ומאחלת לך המשך הריון קל! מתגעגעת דורותי

הי דורתי ואוו תשיעי ! כן ברור שאין כבר סבלנות,וברור שההורמונים משתלטים,וגם ממש חם לדעתי זה מספיק תירוצים.אגב מה נשמע חוץ מזה ? הצלחת לסיים את הלימודים ? ואיך בעבודה ? וכמה עלית במשקל ? ולגבי השיר מחכה של ריטה,בראש השנה כשיצאתי מהטיפול הוא היה ברדיו (וגם כתבתי את זה כאן)וגם עבורי הוא היה מאוד משמעותי ואני חושבת שאז זאת הייתה ההתחלה של השינוי שהצלחתי להבחין בו. וממש לא מזמן היינו בהופעה של גידי גוב ויהודית רביץ,וכשנכנסנו לאוטו שוב היה השיר הזה.וסיפרתי לבעלי ולאחותי כמה הוא היה משמעותי עבורי,ואיך היום אני כבר לא צריכה לחכות ליום שזה יקרה,זה כבר קרה.והאמת בחודש הראשון שניסיתי להכנס להריון זה הצליח,וזה בניגוד גמור לפעם הקודמת שלקח מלא זמן (למרות שלא הייתה סיבה רפואית).לשחרור ולהרפיה ולתחושת השקט יש גם פירות בעולם האמיתי,וזה בהחלט קשור. ואכן להיות אמא לבת זה מורכב (אגב בקודם זה היה לי קריטי שזה יהיה בן,כי לבן לא יכול להיות סרטן שחלות)והפעם ממש רציתי וגם תכננתי בת.ובהחלט זה תיקון מאוד רציני ומשמעותי.אני זוכרת שכשילדתי את הנסיך המטפלת קראה לו תינוק הניצחון,אבל אני חושבת שזאת תינוקת הניצחון,ותחרות לנסיך זה בהחלט משהו מאתגר,לא יהיה לה פשוט. ואני גם חושבת שזה טוב לפרוק תסכולים ועצבים במקומות הנכונים ובעיקר שזה מביא גם תועלת כלכלית. ולגבי הלידה אולי שווה לחשוב על הפתרון הראשוני ההגיוני הנפוץ והמתבקש ? (למרות שבהקשר שלך אני יודעת שכל המילים הללו לא כל כך רלוונטיות בדר"כ). בכל מקרה המון בהצלחה ואל תוותרי על אפידורדל,וכמובן תעדכני בהקדם האפשרי,מחזיקה לך אצבעות. בשמחות ליאת נ.ב דש למיקי שגם בימים אלו נמצאת ממש בסוף ההריון,שיעבור בקלות,ואם כבר עבר,אשמח לשמוע.

התגעגעתי... לא פעם, אני חושבת עלייך, איך עובר לייך ההריון פיזית ונפשית. מה קורה איתך בימים אלו בטיפול ובלימודים ועוד... שמחתי לראות אותך מציצה, ולקרא בין השורות שעם כל ההצפה ההורמונלית של סוף ההריון,את משדרת חוסן וחוזק. הייתי שמחה לקרא אותך יותר. לידה קלה, ותעדכני! מיקי, שבוע 38...

היי דורותי, רגע לפני... רוצה להספיק ולאחל לך לידה קלה. מרגש לקרוא אותך. רוצה לומר לך שאני יודעת ובטוחה שרבים כאן,שקראו אותך לאורך תקופת חברותך בפורום, יסכימו איתי שלתינוק המהמם לו את מצפה , תהיה אמא מהממת- חמה, רגישה, נבונה,מכילה,מגיבה, אוהבת ונאהבת. אמא מוכשרת , בעלת יכולת להיות גם בוגרת וגם ילדותית. אמא שלא מפסיקה להשקיע בעצמה כדי להיות אמא טובה יותר. מסוגלת יותר. אמא השואפת למקסם את הנתינה שלה, כך שתהיה שווה, מועילה ולא חלילה מזיקה.אבל גם אמא שמבינה שגם אמהות צריכות לגדול ומותר להן להמשיך את תהליך הגדילה. העובדה שהפכנו לאמהות אין פרושה שעלינו לזנוח את החלקים הנזקקים שבנו. מהסיבה הפשוטה, שלא משנה מה הסטטוס או הגיל. אנחנו פשוט בני אדם שנמצאים כל הזמן בתזוזה..תלויים בנו אבל אנו גם תלויים באחרים. (לא מאמינה שאני מאמינה במה שאני אומרת.. מסתבר שגם אני קצת צמחתי :) ) חברתי כתבה מכתב לבנה, ביום שנולד.העלתה על הכתב כל מה שחשבה, שהרגישה, שציפתה ובמיוחד מה שאיחלה לו וכמובן שגם לה. ה"תינוק" היום בן 11 והיא מצפה לבר המצווה בכדי לתת לו את המכתב. מבאס אמנם לשמוע שדווקא ברגע המיוחד , דמויות משמעותיות לא תהינה שם לידך. בלידה הראשונה שלי עברתי חוויה דומה במקצת אך מה שעזר מאד למזער את הקושי היה בדיוק מה שתארת - התינוק המתוק שנולד :) אתמול, לאחר שקראתי את דבריה של ליאת א, מצאתי עצמי מהרהרת מה קורה איתך ומאד שמחתי כשהגבת. כמובן שגם שמחתי שהגבת לליאת א, ממש כמו אמא שרואה שיש קשר טוב בין בנותיה.. דורותי , שיהיה לך הכי קל שאפשר.לידה=עבודה. לדעתי, העבודה האמיתית מתחילה דווקא אחרי הלידה, ובתחום הזה - לעולם לא פורשים לגמלאות .. זיכרי, כולנו כאן עוקבות אחריך ומצפות לרגע שתבשרי לנו שהפכנו לדודות . חלקנו אולי גם לסבתות (אבל צעירות ברוחן!! :) שיהיה בשעה טובה דנה

איזה יופי לשמוע שאת בתשיעי כבר ושהכל עובר טוב. הכתיבה שלך כל כך שונה. רגועה ובטוחה כזאת. וכרגיל את מצליחה להסביר את עצמך מצויין ולהעביר את תחושותייך במלוא עוצמתן. גם עכשיו, כמו אז.. אני נהנית לקרוא אותך. מבינה אותך על מערבולת ההורמונלית שפוקדת אותך ועוד בחום אוגוסט... סיוט.. בהקשר ללידה אני מבינה את החששות אך אומר לך כאחת שעברה 2 לידות טבעיות לא קלות בכלל שמה שחיזק אותי במהלך השעות הארוכות זו המחשבה שמה שקורה לי זו מתנה מדהימה. לידה זו חוויה מדהימה עם כל הקושי.. את מביאה חיים לעולם. זה פשוט מופלא. וכאימא לשניים אומר לכן ההריוניות שאתן בפתחה של תקופה לא קלה אומנם אבל, ויש אבל גדול מאוד..., אחרי שעוברים את המערבולת של ההתחלה זה אושר ענק ואהבה מדהימה שלך כלפי התינוק ושל התינוק כלפייך. ותחילתו של מסע מרתק של גילוי האימהות שבך... בקיצור יהיה מעניין... מאחלת לך לידה קלה ומהירה. שתהיי מאושרת... בהצלחה ניצן

ליאת, כיף לקרוא אותך. תמיד והפעם במיוחד. שזרת מילים של תקווה והצלחה והגשמה ואושר לצד מילים אחרות. הצגת את המציאות כפי שהיא אך עם יכולת להתמקד גם בטוב ובפונציאל לטוב. בעיקר עם התקווה וההבנה שהכל זמני וגם התקופות הרעות חולפות. מעדיפה (כמו ניצן)להתעלם ממשפט מסוים שכתבת שגם אצלי עורר המון מחשבה ורגש. אבל זה הרגע להניח לחפירות (כן, צריך לעשות זאת לפעמים ואפילו רצוי, לדעתי). אכן, משהו חדש מתחיל לך, גם מבפנים וגם מבחוץ. מרענן לשמוע גם דברים טובים בפורום. אפילו מחזק ומנחם. מאחלת לך בכל ליבי שיהיה לך בהצלחה בכל מובן אפשרי. תמשיכי לעדכן , אשמח ובטוחני שגם האחרות תשמחנה. דנה

הי דנה טוב אז סיימתי את העבודה,ועכשיו אני פנוייה לענות לך,רק שהשעה קצת מאוחרת,ואני גם די מעולפת מעייפות (לא ישנתי לפני מהלחץ ואחרי מהשמחה וההתרגשות)אז בבקשה לקחת בערבון מוגבל את דברי. וכמו תמיד יש לי מלא מה לענות לך (וגם עוד חוב ישן) אז אני אנסה להתייחס בקצרה לדברים ,ואם בא לך את מוזמנת להמשיך את הדיאלוג (וכמובן שמבחינתי זה ממש כיף שעוד מצטרפים ומביעים דיעה).טוב אז נתחיל... דבר ראשון אני רוצה להגיד שברור לי שהמפשט שכתבתי הוא לא פשוט ואפילו מחקתי אותו,ובסוף בחרתי כן לכתוב אותו.אני חושבת שהוא מאוד נכון עבורי,ואני חושבת שתובנות מטיפול הן לפעמים לא פשוטות לעיכול,ובדר"כ הן אלה שמביאות לפריצת דרך.אני מאוד מסכימה איתך שיש צורך לווסת ולפעמים אפילו ממש להתעלם מדברים כדי שלא יציפו,וזה ממש בסדר מבחינתי.אני חושבת שאפשר לקחת את המשפט גם למקום קצת פחות מטלטל ולהתייחס למילה מוות במובן הסימבולי,ובעצם לפעמים כדי להצליח להתחיל משהו חדש יש צורך בהרפיה ושחרור של הישן (לא בהכרח כי הוא רע,רק כי כרגע הוא כבר לא מתאים).ןאז באמת סוף יכול להיות גם התחלה ומשבר יכול להיות הזדמנות. ולגבי הדברים שכתבת בעץ למטה (אני עונה כאן כי יש גבול לאתגור של ליאת,אני חושבת שמגיע לה ממש צל"ש על הדבקות במטרה והעלאת הודעת זמן רב מאוד אחרי פתיחת העץ,וברור שזה לא לנצח) כמה דברים בדברייך משכו את תשומת ליבי.והדבר הכי בולט שהדברים לא מחכים.ואני תוהה אם זה באמת נכון.אומנם אני יותר צעירה ממך,אבל אצלי הייתה שנת דובים של 5 שנים,כן המון זמן,אבל זה הזמן הנכון שהייתי זקוקה לו.וכהשינה הסתיימה והייתה הבשלה,דברים התחילו לקרות ובקצב מהיר במיוחד.ואני חושבת שחשוב לברר אם הגם וגם וגם וגם (שחביב על שתינו במיוחד) הוא באמת עומס יתר,ואולי למרות שכבר חיכית שנה ,אפשר לחכות שוב (ואני כמובן רק תוהה,וחושבת שתשובה תקבלי רק מעצמך).חשוב לי להדגיש שאצלי זה הצליח כי לקחתי שנת חופש לעצמי,ולא עבדתי,וגם הקשר עם המטפלת היה כבר במקום אחר.אחרי שחזרנו הייתה תקופה של חודש של ירח דבש ואז הגיע המפץ הגדול ומשבר אמון מטורף,ובקושי בקושי ועם המון רצון טוב (בעיקר שלה כי אני כבר התייאשתי) חזרנו.וכשהתחלתי את האימון היה כבר ברור ששום דבר לא יפריד ביננו.ולפי מה שכתבת כאן יש לך לא מעט דברים ללבן עם המטפלת,ואולי כדאי לעשות זאת לפני ולא במקביל להתחלת האימון. ולגבי בן הזוג,גם כאן זה מאוד מזכיר לי אותנו,גם בעלי אוהב לדבר על הדברים ואני גם קצת מתרגלת עליו.ואכן העומס שנוצר בטווח הקצר אכן יצר ריחוק ביננו,והוא קצת הרגיש נטוש,אבל בטווח הארוך התקשורת ביננו קפצה המון מדרגות,יכולת ההכלה השיתוף והאמפטיה ממש סיפור אחד.בקיצור שווה ובגדול.בדיעבד שרידת המשבר עם המטפלת,עזרה לי לשרוד את המשבר בזוגיות,הפעם אני הייתי האופטימית. טוב ובגלל שממש מאוחר אני שולחת אפילו בלי לקרוא לילה טוב ובשמחות ליאת

הי ליאת, איזה כיף לשמוע בעניין התינוקת שעתידה להוולד, ובכלל, האופטימיות שלך סוחפת ומדבקת,.. תמיד נעים לקרא אותך! וקצת בעניני הסטוריה וסקרנות, האם יצא לך לכתוב גם בתקופתה של ליאת מנדלבאום? אני שואלת כי משהו בסגנון הכתיבה שלך מזכיר לי קצת את הישן והטוב שהיה אז. וכמובן,וכמו שאומרות כולן, אינך חייבת להשיב ולספק את סקרנותי... שמחה בשבילך ואיתך על כל השינויים והריגושים שאת חווה הן במישור האישי והן במקצועי.ועל חורים שחורים שנעלמים אצלך ומתמלאים באור ותקווה - והלואי ולאורך זמן. ריבי.

הי ריבי תודה על התגובה והמילים החמות. ובקשר לשאלתך,אני התחלתי לכתוב רק בתקופת ענבל (קצת מצחיק שאני עכשיו כבר מהותיקים). אבל בהחלט בזכות ליאת מנדלבאום,בכלל הכרתי את המדיה.היה נושא שהציק לי ופשוט גיגלתי ויצאה לי תשובה שלה שמאוד אהבתי.באותה תקופה לצערי היא כבר לא ניהלה את הפורום,ולכן פשוט קראתי את כל ההיסטוריה של שני הפורמים.חשוב לי לציין שגם אורנה עשתה שם עבודת קודש,ולמדתי המון ממה שקראתי.כמובן שככה יצא לי להכיר גם את א.ה לילך ונועם שבהחלט מביאות איתן ניחוחות של הישן והטוב וכיף לראות אותן גם כאן .(ד"ש חם). ואגב זה ממש בסדר לשאול,לי אין בעיה לענות. ולבי המחמאה שלך אופטימיות סוחפת ומדבקת,ממש תודה ! נראה לי שבפגישה האחרונה שלנו אני מספרת לה על זה,אני חושבת שאין דוגמא יותר טובה מזה לשינוי שטיפול טוב יכול לגרום.(אמנם אני מאוד דומה לאמא,שהייתה מאוד אופטימית,אבל כאן ירשתי את הפסמיות של אבא ). אז לילה טוב ושוב תודה בשמחות

הי ליאת תודה על התגובה החמה והמזמינה. טוב נראה לי שאחרי ההפצצה בתגובות יש מצב שתתצטערי על ההזמנה.אבל באמת שבוע הבא הטיפול שלי מסתיים (מתוך בחירה ,בלי אילוצים וממקום של הסכמה הדדית)ובהחלט חשבתי לחזור לכתוב, במיוחד שמאוד נעים כאן. מוזר קצת שכל הדברים שכתבתי קבלו התייחסות ורק העובדה שטיפול ארוך ומשמעותי מסתיים,לא קבלה יחס.דווקא חשבתי (וגם ראיתי) שמדובר בנושא חם כאן כרגע בפורום. בכל מקרה זה מאוד נעים להרגיש מחובקת גם בשמחות אז לילה טוב ליאת א

הי ליאת-שם-אמיתי-שבוע-16 יקירתי, את יודעת - צירופי מילים כ "עץ חדש", מילים כ"גיחה" ומשפטים כמו אותו משפט אליו הגיבו כמה מהבנות כאן, מתנסחים לי ומעלים בי זיכרונות עוצמתיים מימי עבר הפורום וכמובן בהקשר לעולם הפנימי. הפגישות הטיפוליות שלי בחופש, אז אני גם קצת בחופש מכאן. וגם - לפעמים יוצא לי מכל החורים לדבר פסיכה. אז אמנם די רפרפתי על ההודעות כאן, אבל באופן כללי, את בטח זוכרת שאני רואה את ההודעות ממוינות לפי הזמן בו שוגרו, אז אין אצלי כל-כך "ההודעה בעץ שלמטה או מאחור". אדרבא. השיר שצירפת יפיפה ואהוב, ולפעמים, בעצב מה, נדמה שבעולם שלי הוא קצת גדול עליי; ההישגים שלי על סקלה אחרת, ובינתיים אני משלמת מחיר של כאב כמעט בלתי אפשרי על כל אחר ו/או חדש או מחודש. איש הנפש אומר שזה משתלם; כרגע, קשה לי להרגיש בזה. סוג של לידה, אולי. ולגבי סיום הטיפול (לא נראה לי שאמרת זאת בהיחבא, אגב, מבחינתי זה די הוכרז). בכל אופן, יש לי איזו נקודה שחשבתי לומר, אולי אינה מקורית או שהוזכרה ממש עכשיו ופספסתי, על כל פנים היא נוגעת גם לנאמר גם כאן בדברייך וגם בעצים אחרים – לפעמים נוצרת בטיפול הרגשה שעצם קיומו, או, למשל, התנהלותו האינטנסיבית מעכבים-חוסמים התקדמות וזרימה. שהטיפול, כפי שמשתמשים בו בפרק זמן מסוים, מפריע לחיות ולצמוח, ואפילו שיש דברים שיכולים לקרות ומתאפשרים רק בהפוגה ארוכה של פגישות טיפוליות. מעין פינוי מקום, שחרור ומילוי בחדש. העניין, כמובן, מורכב, וזו אינה כל האמת, אבל לפעמים בשיקול רחב ממספר כיוונים נכון לקחת מרחק ואוויר לנשימה. להיות בת... ואולי להיות בת זה מסובך, גם ועדיין בגלל ההקשרים החברתיים והתרבותיים. אני זוכרת שישנן שאלות והודעות שלא השבתי עליהן, אולי יבוא עיתוי מתאים שגם אוכל לחבר יותר ו/או לדייק. Take Care א.ה.

הי א.ה יקרה מאוד! ממש התגעגתי לראות אותך כאן. ובקשר למה שכתבת כרגיל צדקת,ואפילו אמרתי את זה בטיפול,מה שרואים מכאן לא רואים משם.אין לי ספק שהחודש הפסקה חולל נפלאות,ובלי החופשה שלה הטיפול שלי היה ממשיך לפחות עד ללידה. אני לא יודעת למה זה ככה,אולי הרגל או אפילו רק הפחד לנסות,אבל לפעמים שאין את זכות הבחירה זה יותר פשוט,זה מה יש ועם זה נסתדר.כמובן שכשאין הבשלה אז זה מאוד מתסכל ומבאס. ובכל מקרה השארתי דלת ממש פתוחה,ואני אפגש איתה בטוח בעתיד אולי בבית חולים,אולי במקום אחר.היא גם בקשה שאני אודיע לה שאני יולדת (ואפילו אמרה שחסר לי שהיא לא תהיה הסמס הראשון ואני אמרתי שאני מבטיחה שהיא תהיה בקבוצה של הראשונים),אז אולי בגלל זה כרגע אני מרגישה עדיין טוב עם הסיפור,נראה אחרי יום שלישי אם זה מחזיק מעמד. ובקשר אליך,אני מאוד שמחה לשמוע שיש הישגים.ואני יודעת שיש לנו בדר"כ נטייה להגדיל ולנפח כשלונות ולצמצם הישגים.אז אולי כדאי להוריד את המילים שמקטינות ומגדילות ולתת לאירוע להיות כמו שהוא.יש הישגים ! והם שלך ! ולכל אחד יש את הסקלה שלו,ולמשל אצלי הפריצת דרך המשמעותית שהתחילה את כל ההתקדמות הייתה רישום לחוג ! ועוד בתחום שאני ממש חזקה בו,זו הייתה התחלה,והיא גם כאבה מאוד והתעוררו מליון שדונים,אבל שרדתי.ובכלל התייחסתי לכל הכאב ככאבי גדילה ואז כאב קצת פחות.אגב עכשיו באמת כואב כבר הרבה פחות.גם לזה מתרגלים... מאחלת לך עוד הרבה כאבים מהסוג הזה,והרבה פריצות דרך,בקצב שמתאים עבורך. תמיד כיף לשמוע ממך. בשמחות ליאת