אנא עזרתך
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הי ליאת, אני זקוקה לעזרתך.המטפלת שלי טסה לחו"ל ל 3 שבועות שלמים וממש ממש קשה לי.כל נסיעה שלה ויציאה לחופשה מטלטלות אותי ועכשיו אני ממש מחזיקה את עצמי לא להתחיל לבכות. אני בטיפול המון המון שנים והיום הייתי אצלה מפגש אחרון לפני הטיסה והשאלתי ממנה ספר והיא אמרה לי מפורשות שאני יכולה לכתוב לה למייל ולסמס לה כי כך גם היא תהיה רגועה לדעת מה איתי. אבל לי קשה מאוד לכתוב ולהסתייע בה בחו"ל. לא נעים לי "להפריע" לא נעים לי ולא נראה לי פייר להעיק עם הקשיים שלי כשהיא בחופשה. בפסח הייתי עם המשפחה בחו"ל ולמרות שהיה לי קשה לא הייתי מסוגלת להעזר בה. אני לא רוצה לאכזב אותה כשקשה לי או כשההתנהלות שלי מתנהלת בצורה כה קוטבית. סמס אחד הכל נפלא ובסמס השני שאני לא כותבת קשה לי מנשוא. אני מרגישה שאני לא מסוגלת להעזר באופן חופשי בערוץ התקשורת שהיא פתחה בפניי כשהיא בחו"ל (למעשה גם בארץ אני מתכתבת איתה במייל כשאני מרגישה צורך) ועכשיו אפילו ההתלבטות אם כן לכתוב או לא ואם כן אז מתי ממש עכשיו כשהיא רק בדרכה או לחכות לשבוע הבא למועד הפגישה שלנו. אני יותר מידי חושבת מתי לכתוב, האם לכתוב, מה מותר לכתוב. רק המחשבות האלה יותר מידי מקשות.באופן שוטף יש לי קשר קרוב ולרוב חופשי איתה ואני בחדר מסוגלת להרגיש את ההתכוונות האמיתית שלה כלפיי ושאני מאוד חשובה לה. באחד המפגשים היא אמרה לי שלא ניתן לעשות הפרדה בין השעה השבועית להתנהלות שלה ולמחשבות שלה במשך השבוע. שאני כבר חלק מהמשפחה שלה שגם אם אין טיפול אני חלק ממנה. אני מאוד אוהבת אותה חוששת לאבד אותה ועד שאני לא יודעת שהיא חוזרת מחופשה אני לא מאמינה שהיא לא נעלמה לצמיתות. באופן כללי היו תקופות שחששתי שהטיפול יסתיים מצידה והיא הבהירה לי שהטיפול יימשך כל זמן שאני ארגיש צורך (היו גם תקופות שהיא לא הסכימה שאעזוב כי אמרה שזה ממקום של כעס וצריך לדבר ולא לברוח). אני חוששת שמא יקרה לה משהו,שמא היא תחלה ולא נוכל להפגש יותר. זהו. מידי פעם,לרוב כשהיא בחופשות או כשנפגעתי במהלך הפגישה אני נעזרת בך ובפורום. תמיד היית לי לעזר רב. אפילו היכולת לכתוב, לשתף ולצפות לתגובה מפחיתה במידת מה את כאב הלב בו אני שרויה כעת. וחוץ מזה מעצבן אותי שאני לא מסוגלת לקבל את זה ולפרגן(אני לא בטוחה שיש לי בעיה לפרגן) שהיא זקוקה לחופשה לעצמה,עם בן הזוג,עם המשפחתה ומהעבודה...
כמה הזדהיתי...גם שלי יצאה לחופש (כל העולם הטיפולי יוצא לחופש באוגוסט) לשבועיים, וגם אני השאלתי ממנה ספר, וזו פעם ראשונה שאני מבקשת דבר כזה...והרעיון מאחורי הבקשה היה בדיוק מהפחד ומהתחושה הזאת של העלמות, ודווקא השאלת הספר, והעובדה שאני צריכה להחזיר לה את זה עוד שבועיים, מרגיעה... היא לא יכולה להעלם כי הספר שלה אצלי! אבל אחרי שקיבלתי אותו והתחלתי לקרוא בו אני מרגישה שזו גם דרך להתחבר אליה, ודרך להיות איתה ובמקומות שהיא היתה בעבר, וזה מקל על המרחק. ומהנסיון שלי, מהרגע שהסמס הראשון נכנס זה הופך להיות מערבולת שכבר קשה לשלוט עליה. לגבי הראשון פשוט צריך לדחות אותו עוד ועוד- כל פעם להגיד לעצמך שזה לא באמת משנה אם עכשיו תשלחי או עוד חצי שעה שעה, ואז תבחני שוב ואולי אפשר לחכות עוד קצת...עד שזה כבר מרגיש לא רלוונטי, ואז אולי מחר תשלחי... אבל אני מבטיחה שמתי שהוא הקרבות העצמיים האלו נגמרים, זו ההתחלה קשה (כמו בכל גמילה) ותוך כמה ימים כבר תהיי הרבה פחות עסוקה בזה. וגם, אני יודעת שזה ממש קשה, אבל תנסי להסתכל על הדברים מבחוץ, ותביני שהיא לא נעלמת ושהיא תחזור. הייתי כל כך הרבה זמן במצב הזה שאת מתארת, וזה נורא...אבל נשמע שהיא עומדת בזה ומחזיקה אותך יפה. בהצלחה! דורותי
זה אכן קשה אך אלו 3 שבועות- זמן קצוב. זה עוזר לדעת את זה. אני מבינה גם את ההתלבטות שלך בקשר ליצירת קשר עימה ואני אכן לא בטוחה שיצירת קשר כזו תועיל לך. לא כ"כ מהמקום של להפריע לה אלא כי תקשורת סמס היא אכן די מוגבלת.אם את מרגישה שאת יכולה להשתמש בתקשורת כזו בידיעה שהיא מוגבלת, ובעיקר כדי להרגיש שהיא "שם" - זה יכול לעזור... אך אם תצפי להתכווננות מדוייקת אלייך אולי זה לא יקרה. (אולי). היציאה שלה לחופשה מסמלת את זה שלמרות שיש לכן קשר קרוב אתן גם ישויות נפרדות. יש לזה ערך בשבילך גם אם כרגע את לא מרגישה אותו. ערך שתדעי שאפשר להיות נפרד גם בתוך קשר קרוב. ההצעה היותר קונקרטית שלי היא שתכתבי לעצמך את מה שאת מרגישה ותשמרי זאת אצלך, אולי תוכלי להראות לה את זה כשתחזור, אולי זה פשוט ישאר אצלך. זה עשוי לעזור. את מוזמנת גם לכתוב פה בינתיים את תחושותייך, יתכן שגם זה יקל במעט. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
