יום הולדת לאמא

הי לכולן אז למרות תקופה טובה מלאה באירועים ושמחות,היום בכל זאת קצת עצוב.כן פחות משנה שעברה,אבל עדיין משהו צובט בלב.היום החסר והאין מורגשים ממש טוב. ובצמידות קצת מעצבנת מחר אנחנו חוגגים יום הולדת לחמותי. אין ספק שהפעילות והלימודים ובטח שההריון ממלאים מבפנים , וממלאים תקווה ואושר.אבל פתאום היום אני מדמיינת את הלידה,ואני עסוקה בשיחת טלפון שלא תהיה,ובחיבוק שאני לא אקבל. ואני נזכרת בלידה הקודמת,שיום אחרי ממש על הבוקר אמא שלי באה ואני בדיוק הנקתי את הנסיך.ואמא שלי פרשה ידיים לחיבוק ושרה לי את לפעמים חלומות מתגשמים.בהחלט אז זה היה נראה הישג אדיר. היום אני מבינה שזו הייתה רק ההתחלה,שאחריה באה נפילה ענקית. ובקורס אימון שהיה צריך לכתוב חלום,אני כתבתי שאני אמא לשני ילדים בן ובת ועובדת כמאמנת אישית,ומרגישה מסופקת ומאושרת. פתאום זה מרגיש ממש קרוב,וממש אפשרי.אבל את הגשמת החלום האמיתי אמא כבר לא תראה,זה יכל לקרות רק אחרי. לפחות אני יודעת שאם יש גן עדן היא צופה מלמעלה ומאוד גאה. יום הולדת לאמא,פעם שניה,כואב אבל כבר פחות. ליאת

היי ליאת , במילים שלך שיצאו כל כך עמוק מלבך, הצלחת לצבוט גם את ליבי. כך - בכנות, בפשטות, בדרך ישרה, נגעת בכל המקומות האנושיים. ליאת, אני איתך- בכאב, בגעגוע,במקום החסר אך גם במקום של ההשלמה שאת מבטאת וביכולת שלך להכיר בכך שישנם גם חלקים ממלאים בחיים, לצד אלו החסרים. לפעמים דווקא מתוך "היש" מרגישים את "האין" ואין כמו תאריכים מיוחדים, אירועים ומועדים בכדי להזכיר לנו דווקא את מי שחסר. חתמת במשפט חזק, עם נימה אופטימית, במילים שמבטאות תהליך ולא התקעות והתבוססות, ובכך נתת דוגמא לכך שאפשר לתת מקום לכל המכלול הרגשי, על הנעים שבו ועל הכואב, שזה בעצם היפה והמעניין שבחיים- התנועה המתמדת והתבוננות גם לאחור וגם קדימה , ומכאן נובעים הן הכוח לשאת את הקושי והן היכולת להנות מהטוב. כשהיה בני בן 8 כתב לי שיר שהכותרת שלו "להיות זה כמו חלום". גם במכתב הפרידה שכתבתי למטפלת חתמתי באמירה שאני מרגישה שחלמתי אותה. למזלנו, ישנם סוגים רבים של חלומות... וכפי שכתבת, לפעמים חלומות מתגשמים. זאת מילה נרדפת לתקווה , לא כן ?! מאחלת לך שיתגשם לך החלום שאת מבקשת לעצמך :) דנה

לליאת ודנה תודה על התגובה החמה. ודנה כשאני קוראת את שיקוף דברייך לדבריי זה נשמע ממש ,אבל ממש יותר טוב. ואכן זו המציאות ויש בה גם וגם,ועוד קצת כל מיני,וטוב שכך. היום כבר אפשר להכיל את הכל. ואיזה תזמון לסיים טיפול. בשמחות ליאת

התגובות שקיבלת יפות כל-כך. חששתי לקלקל. מעניין ששתינו כתבנו בהקשרים שונים 'פחות אבל כואב'. אולי לרגעים הכאב מתקהה. אולי לפעמים מורגש בעוצמה. לא'דעת. כשקראתי לראשונה את הודעתך, במקרה התנגן אצלי ברקע אדג'יו של אלבינוני... שלא כהרגלי, גם חזרתי שנה לאחור כאן בפורום וקראתי את הודעתך אז. באווירה של אז. אחרי יום שלישי עכשיו. דואגת לשלומך, מקווה שתדעי נכון מתי להיעזר אם יהיה צורך ולא לנסות להיות גיבורה מידי. היי חזקה, הרשי לעצמך להיות חלשה (זה סוג של חוזק, הויתור) סומכת עליך שתשמרי על מה שיש, הטוב שיש, שלך, א.ה.

כן בהחלט אחרי שסיימתי לכתוב נפל האסימון והבנתי שהעצב שלי קשור גם לחוסר באמא אבל גם לסיום המתוכנן עם האמא החליפית. והאמת כשסיכמתי את השגי הטיפול בפגישה,ציינתי כאחד ההישגים שאני מרשה לעצמי היום גם להיות חלשה,ונתתי כדוגמא את העצב שלשם שינוי אפשרתי לו להיות ולא ישר הדפתי או הדחקתי (כמו שעשו אחיותי). ומצד שני הוא לא השתלט והפיל והציף כמו פעם,הוא היה במידה,והיה שם גם איזון. כן ,יש אין ,ויש גם יש,ויש משהו טוב בפנים שכל הזמן גדל. והפגישה הייתה מאוד מרגשת וקרובה,בדיוק כמו שרציתי,נראה לי שעדיין קשה לי לכתוב על זה,אולי אני עדיין קצת שם. בכל מקרה מחר מוקדם נוסעים לאילת, וכמו שהנסיך אומר אין גן יש ח ו פ ש !!! אבל חופש שצריך לקום מוקדם מאוד כי בהחלט יש דרך ארוכה. אז אני הולכת לישון. ואגב אף פעם לא קרה שתגובה שלך קלקלה,וזה גם לא יקרה. את צודקת שקיבלתי תגובות מאוד יפות ויצא לי לקרוא אותן המון בימים האחרונים,אז שוב תודה. אז בשמחות ליאת