תמי- כתבי שוב את הודעתך עם כותרת

הי ליאת, אם זה בסדר לעזור קצת - אצלי (א.ה.) במחשב יש גישה להודעתה של תמי (באמצעות קליק על הריבוע האדום). הנה הקישור להודעה: http://www.doctors.co.il/forum-402/message-234206 ציטוט התוכן אולי ייקל (מקווה שזה תקין): ****** Quote ****** מחבר:תמי תאריך:16/8/2011 שעה:20:28 שלום ליאת!עבר מעל חודש מאז סיום הטיפול.עדיין קשה,עדיין זקוקה לאוזן הקשבת של המטפל אבל מרגישה גם כמו ילד שמעז להתרחק קצת יותר מאימו ואומר לעצמו "אני יכול לבד".זה ,הרי, מה שעשיתי תמיד קודם .השבוע היה רצוף קשיים מכל הכיוונים(מתי לא?!).למרות שידעתי שהפעם אין לי את האוזן הקשבת,הכתף התומכת והאמפתיה,הפגנתי ,כהרגלי,שליטה מלאה וברמה התפקודית התמודדתי עם הקושי באופן יעיל. נפשית מרגישה שוב את הנפילות העמוקות למקום הלא טוב של דכדוך,פסימיות הכל שחור משחור וכדומה.התחושות האלו היו אחד הדברים שעבדנו איתן בטיפול ושנינו הרגשנו שחל בכך שיפור והנה שוב אני חוזרת לאחור.אני עומדת לשאול משהו שנוגד,אולי, את עקרון הטיפולים הפסיכולוגים אבל יתכן שישנם דברים שכל כך צרובים בנו שאין אפשרות לטפל בהם?מה דעתך? מצד שני בלתי אפשרי להמשיך להשלים איתם ולהמשיך לחיות איתם שהרי אז אנו חיים אבל האיכות היא כבר ספור אחר.האם שנה וחצי של עבודה והשקעה ירדו לטימיון?.כמו בשיר הנפלא של אביתר בנאי:"שוב אני נלחם,מגנט מושך למטה.."רק שעיפתי מלהלחם..במגנט שמושך..תמיד למטה..ואולי מחר "לילה כיום יאיר".עכשיו כשאני קוראת את הכתוב זה נשמע נורא.אל דאגה אין לי נטיות אובדניות.סתם נפילה נוספת אחת מני רבות.אחר כך תהיה עליה... ****** Unquote ******

תודה ליאת!מתחברת ועוד איך לכל מילות השיר.ציטטתי רק את השורה המסוימת בגלל הקשרה להרגשה וגם כדי לחסוך את ציטוט כל השיר.השיר נכתב עקב חזרתו בתשובה של אביתר אך בהחלט כל אחד יכול להתאימו,או לפחות את חלקו,לחייו שלו.ונקווה שלכולנו"לילה כיום יאיר".