נגמר לי..

יודעת מה פשוט נמאס לי מכל התהליך הזה .. כמה שהמודעות גוברת אני רק מגלה בי רק דברים דפוקים . לא נותרו בי כבר כוחות להתמודד עם כל זה .. אין לי מושג גם אך לשנות אם בכלל כבר יש טעם . פעם לפחות היה להרס משמעות לא ידעתי ממה הוא נובע אבל החיים היו פחות או יותר מעניינים גם אם שיחקתי משחק מסוכן היה בו משהו מהנה ומסתורי גם אם כאב לי היה בכאב הזה משהו נורא ממכר ואולי אף משמעותי השילוב הזה בין הנאה וכאב וחוסר מודעות . היום שכל הקליפות נושרות אני רק מגלה כמה שאני דפוקה ולצערי אני כבר לא מסוגלת ללכת ולשחק משחקים כאלה יש משהו רע בהתפכחות הזו פאקק לא תיארתי לעצמי שאני כל כך דפוקה .. אני כבר לא יודעת אם אני חשה חמלה או גועל מעצמי אני רק לא מסוגלת יותר לפגוע וזה יותר כואב . לא רוצה להיות מודעת ולנתח יותר אני רוצה רק שקט נפשי כבר .. או לברוח מהפגמים האלו ולהכחיש או לנסות לנתח ולתקן אותם זה כל מה שאני יודעת ודי כבר כאילו נמאס! אני מנסה למצוא בי משהו חיובי כרגע ואני אפילו לא מסוגלת למצוא . בלי ההרס הערך שלי כרגע כבנאדם הוא אפסי לפחות בעיני מה זה שווה להסתכל במראה ולראות רק כמה שאת כישלון מוחלט יענו שק פגמים ? וזה מצחיק אותי כי לפני חצי שנה חשבתי שכל מה שאני צריכה בשביל לאהוב את עצמי זה לרדת 6 קג ועכשיו אחרי שירדתי 10 אני מבינה שלא משנה כמה המראה חיצוני שלך אטריאקטיבי הוא נועד לכסות על פגמים עמוקים יותר \ה הורג אותי . למה אחרי שהגעתי בדיוק ליעד החיצוני שלי אני מרגישה יותר רע אפילו ויותר פגומה מבפנים כאילו ? קיצר לא משנה אין לי כוח יותר לעצמי כרגע .. אני צריכה שקט נפשי זהו !