שלום..

היי ליאת אני מצטער מראש על השאלה שאולי היא תשמע קצת מוזרה אני אעזור כנות ואומץ ואכתוב... אני מרגיש צורך לפתוח ולאמר שאני בחור רגיל למדי! :-) יש לי פסיכולוגית כל שבוע בשעה קבועה, ביום קבוע. בכל פעם, בערך 5 דקות לפני היציאה מהבית, אני חייב ללכת לשירותים (כמו שאומרים...למס' 2) מה שגורם לי תמיד לאחר בכמה דקות לטיפול. זה קורה באופן קבוע... מה זה יכול להיות? או למי אני יכול לפנות בקשר לזה?

הי, אולי תחליט שאתה יוצא רבע שעה מוקדם יותר מהשעה שאתה יוצא בדרכ וככה גם אם אתה מתעכב בבית לא תאחר לפגישה..

רק לפני יציאה לטיפול... אם כך, מה אני יכול לעשות לדעתך כדי להפחית את הלחץ והחרדה? אני ממש מובך לדבר על זה

גם לי זה היה קורה, לקח לי לפחות חצי שנה עד שזה עבר. לא הייתי מאחרת לפגישה, כי כבר ידעתי שאני צריכה להגיע 10 דקות קודם בגלל זה... אני בזמנו קישרתי את זה לסוג של התרגשות. מה שכן, היום אני אחרי...

הי ארז, רעיונות נוספים. תלוי, בעיניי, במי שאתה, בתפיסה שלך, במצב, בקשר בינך לבין המטפלת, באיך אתה מרגיש באותו פרק זמן. האם, למשל, אתה נוטה יותר קונקרטית ו/או מטאפורית לשלשולים או לעצירויות. הפעולה יכולה להיות קשורה גם לתחושת הקלה-שחרור-ורווחה -- אתה יודע שיש מקום בטוח, שהנה מגיע, להתפנות אליו (רב משמעית), להישען עליו. אתה נפרד ומפנה את הרע והמשומש לכבוד הטוב והממלא הצפוי להיספג בקרוב. לקראת התחדשות; אם, במקביל, מפחיד לקבל יותר מידי מהטוב - ייתכן שזה מעין הסבר כלשהו לאיחור; ייתכן גם ש - קורה מתוך חרדה להביא לשיחות חומרים "רעים" שנמצאים בפנים; אולי זו חרדה מפני עוצמות של רגשות, נגיעה בהם, ולכן ריקון מוקדם; יכול להיות קשור לגירוי מיני, סוג של אוננות, עינוג, התמזגות, למשל. יצר חיים שמתחזק עם הידיעה על ההתקרבות והחיבור. אם תרצה, אפשר גם ללכת על הקשרים למשמעויות השונות של המילה "יציאה", שהשתמשת בה. אלו חלק מהצעותיי לכיווני מחשבה ונקודות מבט. פדיחות לדבר על זה בשיחות... נראה לי ששווה לחשוב, לפחות בינך לבינך עצמך בתור התחלה, האם, למה וכמה מרגיש לך בושות נקודתית. כי אתה מכיר אותך. האם אתה חש אשמה? כמה נפח תופסות או מטרידות המחשבות הללו? עד כמה אתה נלחץ או סובל מהן? האם האישיו מסיח את דעתך ומפריע לך לקלוט חומרים במהלך השעה הטיפולית? האם ואיך העניין קשור לנושא שלשמו פנית מלכתחילה לשיחות? על התחושות העקיפות אולי יותר קל לדבר בחדר. בכל מקרה, בדר"כ מגיע שלב, עם התקדמות הטיפול (טיפול עומק ארוך) בו אתה מרגיש חופשי יותר לדבר גם על נושאים 'כאלה', לבחירה, כמובן, וגם אם זה כבר חלף. ואפשר גם לא לחפור, לא לסבך, ולא בהכרח לדעת... בכל מקרה, בשורה התחתונה, נראה לי שבינתיים אולי הכי כדאי לתת לזה להיות? ללכת עם זה, כי ככה? אולי רק לנסות להתאים זמנים, אם מצליח. (א.ה.)