להיות מטופלת אטרקטיבית

הי ליאת. מפציעה מידי פעם...(קוראת- כל הזמן) אני בטוב- פחות או יותר. דיכאון מתון כזה מידי פעם, אבל לא משהו שאי אפשר לסבול (: מתחילה טיפול ובהתלבטות מוזרה. אני חוששת שאשעמם את המטפלת. כלומר- לא אהיה מעניינת מספיק, דיכאונית מידי וכן הלאה. עכשיו, ברור לי שאני לא אמורה לשעשע אותה, אבל עדיין... מן מחשבה מעצבנת כזו שמסכנה זאת, תצטרך לשמוע אותי מלהגת באפרוריותי פעמיים בשבוע...

הי חמוטל, אני זוכרת אותך כמיוחדת ומרשימה; ונגעו בי הפעמים והעיתויים בהן הפצעת. את יודעת, אני חושבת שיש משאלה, ולחלק מאתנו במיוחד, לא להיות סתם עוד אדם, עוד מטופל, אלא אפילו מעין 'מטופל הדגל' שכזה. מישהו עם ייחודיות מובהקת, נפש שתתבע את חותמה משמעותית בסביבתה ותיזכר גם לאורך זמן. עדיף בדרך חיובית. ונראה לי שכדאי לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו תלויים בתגובה של הזולת. עד כמה אנחנו מבקשים אישור ועוד אישור 'מבחוץ'. האישור הזה, לדאבוננו, לא בדיוק ייתן משהו או יחזיק, אם בפנים יש קול שדוחה ולא מאמין או מקבל. קול פנימי שטוען, למשל, שלא סופרים אותך בכלל. האם ננסה להרשים ולפעמים להיות מי שאנחנו לא, רק כדי לזכות לטפיחה על השכם, למחיאות כפיים, לאהבה (ואז נרגיש בזיוף, אולי)? האם במקרה שלא תאמר לנו 'מילה טובה', אזי האם נתפרק וחרב עלינו עולמנו? לדעתי, המשאלה הזאת בת צמד לחרדה 'לתפוס מקום'. מידי, או 'על חשבון'. האם תדירות המפגשים מדברת אלייך גם היא איכשהו באותו עניין? יופי יופי שהתחלת. יופי שבאת. ובהצלחה! א.ה.

תודה על התגובה החמימה (: אני מדמיינת אותה עושה עצמה מתעניינת ובסתר ליבה מחכה שתעבור השעה וזה קורה. אני יודעת. אנחנו- כולנו בני אדם. מדמיינת את הכמה מילים שתזרוק לבעלה על המטופלת החדשה... אני חושבת שאני בעיקר פוחדת מזיוף. שלא תהיה כאילו מתעניינת, כאילו אכפתית... וגם פוחדת מעצמי- פוחדת להיראות בעיניה מטומטמת, יבשה, מגעילה, מסכנה... אני חושבת שאני קצת בפוסט טראומה מטיפולים קודמים...