הכשלון הוא כח...
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שמתי לב לתופעה שחוזרת אצלי, בזמנים שאני נכשלת מאד, אני כמובן עצובה, אבל מלאת כח ומרץ לפעול, והראש מלא רעיונות ואמביציה להפוך את העולם שלי. לעומת זאת אחרי הצלחה, אני מידי מרגישה בשמים, ואולי נשארת שם... משהו בי נהיה אדיש וקצת פחות יצרני ואני חשה שכוחותי תשו, נהיתי חלשה. הבעיה היא שההרגל מכהה את הרגש. כשנצחון גורם לי בגלל אי עשיה כשלון אני מלאת רצון שוב להפוך את הגלגל, אבל עובר זמן ענינים חדשים צצים ושוב בנצחון הבא זה חוזר.... נורא נורא פוגע בי ההרדמות הקבועה אחרי ההצלחה. יש לך עצה או הכוונה בשבילי?
שלום אתי, מה שאת מתארת קורה בעוצמות אלו או אחרות אצל הרבה אנשים. כשלונות או חסכים יוצרים מוטיבציה להצליח והצלחות מותירות אחריהן נוסף לסיפוק גם איזו ריקנות או יותר נכון חוויה של "בלון שיצא ממנו האוויר". זה קורה כי משהו בחתירה להצלחה (בדרך) מאד ממלא והוא מסתיים כאשר מגיעה ההצלחה. העניין הוא העוצמה. האם הריקנות המסויימת גדולה יותר מהסיפוק מההצלחה או משתלטת עליו? יש אנשים שאצלהם הסיפוק מההצלחה עדיין גדול יותר מאשר תחושת הריקנות המסויימת שמגיעה ולכן הם ממשיכים לרצות להצליח. אולי יש מקום מבחינתך לעבוד על האיזון בתחושות. כמו כן...את יכולה להסתכל גם פה על חצי הכוס המלאה. ישנם אנשים שכלונות מרפים את ידיהם וגורמים להם להמנעות מלנסות שוב להצליח. לכן עדיין... מצבך עדיף :) ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
