יציאה מהארון
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני בחורה בת 24, בת יחידה, ואני מתקשה לצאת מהארון מול הורי. אני יודעת שאני נמשכת לבנות מגיל 16, אז גם ספרתי להורי לראשונה אבל הם הגיבו בצורה מאוד קשה ואף שלחו אותי לטיפול פסיכולוגי של שנה. מאותו רגע ניסיתי להיות עם בנים, מצד אחד אני לא יכולה לומר שמגעיל אותי להיות עם גבר אבל גם לא מרגש. עם הראשון היה לי רע וכואב, הרגשתי שמכריחים אותי אבל עם הזמן התרגלתי. מבחינה רגשית הייתי נקשרת אליהם, ומבחינה פיזית זה היה סביר מינוס. כשהכרתי את בת זוגתי הנוכחית הבנתי שכל מה שחשבתי שהרגשתי היה כלום לעומת מה שהיא גורמת לי להרגיש ולראשונה הודתי בפני עצמי שאני לסבית. לאט לאט התחלתי לצאת מהארון מול חבריי והרגשתי הקלה עצומה. אבל ההורים... כבר חצי שנה שאני חיה משקר אחד לאחר. אני לא יודעת איך לעבור שוב את התקופה הכי נוראית בחיי, תקופה שלקח לי שנים לשקם תוך כדי התעלמות מעצמי. אני מפחדת לאבד את הבחורה, שמגיעה לה בת זוג ששם לחלוטין. היא אף מדברת איתי על ילדים ואני רק חושבת כמה יגעילו את ההורים שלי החיים האלטרנטיבים שלי. עוד כמה דברים שחשוב לי לציין, קודם כל זה שהקשר ביני לבין ההורים קרוב מאוד, כך הוא תמיד היה ותמיד הייתי מספרת להם הכל והשקרים הם הורסים אותי מבפנים. שנית, אני בת יחידה שלקח להם 8 שנים של טיפולים להביא לעולם ובאמת שלא מגיע להם... וכמובן יש את זה שאני לחלוטין נתמכת בהם כלכלית (וסטודנטית לרפואה מה שאומר שיש לפני עוד שנים ארוכות עד שאוכל לממן את עצמי) אני מחפשת אישזהו מבט מבחוץ על המצב שלי כי אני מרגישה תקועה בו, אני לא מצליחה לומר להם את זה כי אני יודעת כמה הם יתאכזבו וכמה יכאב להם אבל אני גם לא יכולה לחזור אחורה ולהיות משהו אחר...
שלום אירנה, הקושי שלך מאד מובן אך טוב שהגעת למקום שלעצמך אינך משקרת, שטוב לך עם בת הזוג ושאת לא במקום של ללכת לטיפול כדי לשנות את נטייתך המינית. יש לי תחושה ממה שכתבת שאולי דווקא משום שהקשר עם ההורים קרוב מאד ושאת בת יחידה את חשה שהרבה ציפיות ומשאלות קיימות לגבייך והן משתקות אותך. זה מרגיש שבנקודות מסוימות במה שכתבת את מאמצת את נקודת המבט של הורייך ולא מספיק בטוחה בעצמך שמה שאת עושה זה בסדר ושאת- בסדר. כתבת ש"לא מגיע להם" אחרי כל הטיפולים שעברו כדי להוליד אותך ואני שואלת...מה לא מגיע להם? למה לא "מגיע להם" בת שהיא לסבית? מה רע בזה? אני בטוחה שחלק ממך יודע שאת בסדר אבל בחלק אחר זה מרגיש שאת באמת פוחדת שיש להם עדיין "כוחות על" לגבייך ושהם מסוגלים שוב לשלוח אותך לטיפול במטרת שינוי זהות ואולי את גם חוששת שלא יהיה לך הכוח והאומץ לסרב לזה. על הנקודה הזו שווה לך לעבוד לפני שאת מספרת להם. נראה לי שחשוב שתגשי לטיפול פסיכולוגי לא כזה שמטרתו שינוי זהות מינית אלא כזה שיעזור לך לקבל את עצמך כפי שאת ולחזק אותך בתהליך הציאה מהארון למול הורייך. יש מטפלים שמתמחים בטיפול באוכלוסיה ההומוסקסואלית ואפשר לברר לגביהם. ליאת.
הי ליאת, מאוד מענין אותי להבין למה את מנסה לשלוח לטיפול שיעזור לחיות טוב עם היציאה מהארון במקום לנסות שינוי ובכל זאת לחיות עם גבר. ההורים לא מספיק חשובים בשביל להקריב רצונות שלנו? אני אישית בטלתי קשר שהיה מאוד יקר לי רק בגלל ההורים, גם היום שאני נזכרת בזה כואב לי אבל אני חושבת שבשביל הורים שהקריבו למעני כל כך שווה ההקרבה שלי, את לא חושבת כך?
אירנה היקרה יציאה מהארון הינו תהליך, ולחלקנו הוא נמשך זמן רב משאנו רוצים. שמחתי לקרא שאת מקבל את עצמך ומקיימת זוגיות שעושה לך טוב ומעצימה אותך. כשם שנאמר לעיל, יש לנו צורך לרצות את ההורים, ואפילו 'לפצות' אותם על מעשים ובחירות שאנו עושים בחיים, אבל (ויש כאן אבל), זה לא צריך לבא ממקום של ביטול עצמי. אם הייתי שואל את ההורים שלך מה הדבר הכי חשוב שהם היו רוצים בשבילך, התשובה הייתה שתהיי מאושרת, בדרכך. זה קשה לעיתים להודות בזה, אבל חתונה ('אומרים שבעל זה אושר') לא שווה הרבה אם אחד מהצדדים סובל שם. את לא חייבת ללכת לטיפול נפשי או פסיכאטרי רק בגלל שההורים שלך חושבים שאת צריכה. אלה החיים שלך, ואת את שצריכה לחיות אותם. את חוששת מתגובת הורייך לגבי הנטייה המינית שלך מחד, ולא רוצה לשקר מאידך, אז פשוט אל תספרי, ואל תשקרי. שמרי על עמימות בנוגע לחיים הזוגיים שלך, עד שתרגישי שיש נכונות לדבר על הנטייה המינים שלך במשפחה מבלי שיוטל וטו, או שתרגישי שהפגיעה בך מבחינת עצמאות כלכלית תהייה מינורית. במקביל את יכולה להסתייע בעמותת תהל"ה (תמיכה להורי הומואים ולסביות),אש מלווים גם את ההורים וגם את הילדים בתהליך היציאה מהארון והקבלה. שולח חיבוק בהצלחה בהמשך הדרך כפיר יש עם מי לדבר קשב ומידע לקהילה הגאה ימים א-ה 19:30-22:30 03-6205591
מנהל פורום פסיכותרפיה
