היי

היי ליאת ! החלטתי לשנות את הכינוי שלי מהיום והלאה למרות שזה לא בדיוק מה שמאפיין את הימים שלי לאחרונה . אבל תת כבר לא מתאים לי . בכל אופן סיימתי סופית את כל המחוייבות שלי ללימודים לשנה הזאת ונכשלתי בקורס אחד מה שלגמרי ביאס אותי אבל בקטנה עשיתי בשנה הזאת הרבה יותר . הייתי אצל המטפלת ודיברנו על כמה מה שגם העלתי בפורום . ואחרי השיחה פשוט קרסתי סופשבוע למרות שחל שינוי במהלך השנה הזאת ושינוי באמת מבורך איכשהו משהו בי התעייף לגמרי . מצד אחד אני קולטת שוואלה אין לי יותר במי למרוד אין על מי לכעוס או ממי לברוח פתרתי כמעט את כל הסוגיות שגרמו לי להרוס את עצמי שנים ולעשות את הבחירות שעשיתי כל השנה הזאת ניסיתי לצאת מהלופ של אישפוזים ונפילות סוג של פחד שהנבואה תתממש גם הבחירה ללמוד הייתה סוג של התמרדות להוכיח לעצמי שאני אסיים בכל מחיר את השנה לא משנה מה יקרה בדרך אף אחד שם לא יגיד לי אמרתי לך ושהרווחתי את זה אני כבר לא צריכה יותר את זה לכן גם התלות נעלמה יחד עם כל מה שנילווה לזה . מה שאני מנסה להגיד שהתעייפתי נורא מהמאבק למרות שהצלחתי למרות שהרווחתי לא רק את סיום השנה אלא גם דברים אחרים קרסתי כי כבר לא נשאר יותר למי להוכיח במי למרוד עכשיו אני זו אני והחיים שלי . אני יודעת מה אני רוצה מהם וזה לא מה שרציתי פעם אני רוצה עתיד אחר והווה אחר וזה מעולם לא היה ברור לי כמו עכשיו כי כל היעדים האלה הם שלי הערכים שאני מאמינה בהם וכל מה שמשתמע מכך . היא אמרה לי לרשום את כל זה וגם לחלק את זה ליעדים קטנטנים ובמקום זה אני יושבת בבית ואין לי כוח אני רק ישנה כל הזמן לא מסוגלת לזוז לא ימינה ולא שמאלה . אפילו קשה לי להסביר לך את זה אבל זו עייפות טוטאלית מלהחזיק את עצמי שנה שלמה עד הסיום כדי לא לוותר על עצמי לגמרי הרגשתי שאם לא אשיג את המטרה הזאת משהו בי יוותר אני ושום טיפול אחר לא יעזור סוג של מוות כזה . ועכשיו על ההצלחה הזו אני יכולה לבנות את החיים שלי אבל זו פעם ראשונה שאני קובעת ואלו הם החלומות שלי וכל החלטה תהיה רק בשבילי כי היא סומכת עלי ורוצה לעזור לי בזה אבל פתאום רע לי כי אני לא יודעת אך לעשות סדר בבלגן ? אך לקבוע לעצמי מה אני רוצה באמת אני מרגישה שההחלטות האלה כל כל מכאיבות לי שאני נוטה לברוח מהן. הבלבול הזה פתאום והדאון ואני לא מבינה מה יש לי . לא מצליחה לרשום את כל זה או שאני רושמת וזה נראה לי מוגזם . היום ביטלתי איתה כי נרדמתי לא היה לי כוח להתמודד איתה אולי לא יכולתי שהיא תראה את השבירה הזאת . לא ציפיתי לזה שאשבר ככה ציפיתי להתלהבות מההגעה ליעד שלי והתלהבות להתקדם הלאה לשלב הבא מה נסגר איתי אני כבר לא יודעת .. אני לא יודעת מה להגיד לה ואך להעזר בה כבר.. לדבר איתה על השבירה הזאת או לבוא אליה מכונה עם מה שאני רוצה להשיג כי בזה היא הציעה לי עזרה . כאילו אני גם בלחץ של זמן כי יש לי כל כך הרבה להספיק וכסף להרוויח בחופש שאני מסתכלת על המטלות שנערמו יחד עם כל מה אני רוצה להשיג ואני קורסת אין לי כוח יותר . זה פעם בשבוע אני לא רוצה לבזבז את הזמן אני רוצה לדעת מה לבוא להגיד שכן יהיה אפקטיבי למצב שלי עכשיו . כי אני מפוזרת ולא יודעת אך להסביר את עצמי לכן גם ביטלתי ידעתי שהשיחה לא תוביל לכלום היום הייתי שבורה מדי ואין מצב שהייתי מדברת אני צריכה לווסת לפני שאני מגיעה רק כך השיחות אפקטיביות אחרת הן זורמות לכיוונים לא ברורים ומעורפלים .

עד שאת עונה המצב שלי כבר התחלף .. כן זה מה שעשיתי פשוט הייתי עם זה וכל הכאב עייפות וריקנות כאילו מתחילים להתפוגג בתוכי .. לאחרונה אני כבר לא צריכה לשכנע את עצמי שזה יעבור אני כבר יודעת שזה בסדר להיות עם זה . מצחיק לא ? שחווים את זה איכשהו זה מתבהר והתשובות מופיעות .אחרי שנים של בריחה לגלות שמה שהייתי צריכה זה רק לתת מקום לרגשות שלי ואיכשהו התשובות מופיעות מעצמן אחרי החושך אני כבר יודעת שתזרח השמש . זה כבר לא מרגיש כמו עובדה זה פשוט חלק מהחיים .מזכיר לי מאוד את מה שריטה מדברת עליו בשיר "מחכה " .אני כבר לא מפחדת מעצמי יותר ולא ממה שאני מרגישה .. אני לא מחפשת כבר אישור אני כבר יודעת שאני בכיוון וזה מה שחשוב כרגע ..