שיר שכתבתי לכבוד המטפלת שלי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שנפרדתי ממנה לפני שלושה חודשים, אבל הגעגוע אליה לא פסק כלל. אשמח אם תחוו דעתכם ותאמרו האם אתם מזדהים איתו. שם השיר: איך שוכחים? איך שוכחים אדם שכל כך אוהבים אדם שהקצת בשבילו מוקדם מחלום אדם שהאיר לך את היום איך שוכחים? אדם שהחיוך שלו חדר לך אל תוך הלב אדם שכמה מילים בודדות שלו הפיגו לך כל כאב איך שוכחים? אדם שהיה קשוב למצוקותיך אדם שלעולם לא השיב ריקם את פניך אדם שדאג לך והיה אכפתי וגם אתה אליו לא היית אפתי איך שוכחים אדם שלא היה חבר וגם לא בן משפחה אך בכל זאת חשת כלפיו כל כך הרבה אהבה? ואולי בעצם לא צריך לשכוח ומתקופה נפלאה לברוח צריך להשלים עם פרק שנסגר ומשם להתחיל לחיות את המחר!
היי מישהי יש לי "רעיון". אולי אפשר לא לשכוח וגם לא "לסגור" פרק. אולי אפשר לחיות עם הזכרון והנוכחות של המטפל קצת בתוכך? כעין מלווה פנימי כזה? :) ליאת.
שאני חיה אותו יום יום, יותר מדי... אני פשוט חושבת עליה כל יום, חלקים גדולים מאוד מהיום שלי.
מנהל פורום פסיכותרפיה
