היי

היי ליאת ! לאחרונה התחלתי לכתוב יומן , אמנם אני לא מתמידה אבל אני מנסה להכניס את את זה כחלק משגרת חיי . בכל אופן אחרי ששמתי לב שאני כבר ממעטת להגיע לטיפול ואין בי צורך במטפלת חוץ מפעם בחודש קלטתי שזה לא שאני לא צריכה אותה. אני כן. עובדתית שאני עדיין מתמידה גם אם זה אחת ל.. .אני לא יודעת אך להסביר את זה אבל אני מרגישה שאני כבר לא נעזרת בה . אני באמת מאמינה שעשיתי סוג של התקה אל המקום הזה וכל התובנות שלי שם משמשות אותי גם בחיים שלי אין ספק שאת הכל התקתי למקום הזה כי קיימות שם כמה דמויות בנוסף למטפלת שלי .לאחרונה באמת הרגשתי שאני ממעטת להיעזר בה ומתחילה לבדוק עם עצמי מה אני רוצה ומה היעדים שלי וכו ' אבל למרות שהמטרות והרצונות שלי הם חיוביים מפריע לי המניע לכל זה . זה לא שהשתחררתי ממנה השילוב בהגשמת המטרות הללו שהפעם הן חיוביות הוא כי אני מחפשת אצלם את הקבלה . למרות שזה נשמע מטומטם אותה התקה גרמה לכך שאני צריכה שאותו מקום בעקבות אותם יעדים אליהן אני רוצה להגיע יתן לי את הקבלה שחיפשתי כל החיים ממהורים שלי . אני לא מאמינה שזה המניע שלי בכלל אבל זה מה שאני רוצה .דרכם לקבל את עצמי סוף סוף וכנראה שאת עצמי עם הנכות הזאת לכן חובת ההוכחה המפגרת הזו שאני מרגישה .רק שההגדרה שלי השתנתה אני מחפשת את הצומי ואת החיזוק בדרכים חיוביות אבל עדיין מחפשת וזה הורג אותי שאת כל זה אני עושה בשביל שיקבלו אותי קבנימט . זה למה אני חושבת אלף פעם לפני שאני אומרת לה משהו אני חולמת לשמוע ממנה "אני גאה בך !" וזה מטריף לי את השכל להודות בזה את יודעת איזה כואב זה לבוא ולהגיד את זה? כאילו שאני אבין כל מה שאני מתמודדת איתו שם הוא פשוט העתק מלא של החיים שלי? אז מה אני צריכה לעשות ? לספר לה את זה ? זו החשיפה שתשבור אותי לגמרי אבל אם אצטרך אעשה את זה. אני רוצה לדעת אבל ? האם לתת לעצמי לנסות לעשות דברים חיובים בחיים שלי בשביל המטרה המפגרת הזו בתקווה שמתישהו זה ישתנה ואז אמשיך בשביל עצמי בלבד או לוותר על מה שאני כביכול רוצה כי המניע לא נכון? אני פשוט מתחרפנת מהסיבה זה מביך אותי . יקח לי זמן לבוא להודות בזה . אשכרה אני מתחילה להרגיש שהחיים שלי מסתכמים בלהוכיח שאני ראויה לחיות וראויה לאהבה למרות ... וחלאס כבר! למה זה לא עובר לי ?

מניסיון- הצורך להוכיח- עובר. תירגעי. כולם צריכים אישורים מהסביבה. לא רק את. וזה הגיוני לגמרי ומתבקש שמה שקורה לך בחיים יקרה גם בטיפול. תירגעי... הכל יהיה בסדר. אל תחשבי על העתיד יותר מדי...

התעייפתי כבר מלדבר . קבעתי איתה והיא אמרה שהיא רוצה שנדבר על העברה למסגרת אחרת של טיפול כי חזרו אליה בנושא . בעבר הייתי צריכה את הפגישות והייתי יותר סגורה בפניה ופחדתי אף יותר . היום שאני מודעת יותר אין לי בעיה גם לווסת את עצמי לבד . כתבתי את הההודעה כי התחברתי באותו רגע לכאב הזה אבל שהייתי איתו אז גם עבר לי . אין לי בעיה אחרי זה לבוא אליה ולהגיד אבל פשוט כבר אין לי כוח או חשק . מכירה את זה שאת מגלה שכל מה שמלהיב אותך ומניע אותך הוא חתיכת בולשיט דינמי ? לרצות אחרים , להוכיח , למרוד , להשליך , להרוס , להדחיק שזה לא מודע יש אנרגיה ושמבינים פתאום כל הרוח יוצאת מהמפרשים סוג של התפכחות מאשלייה . אני אוהבת את המטפלת שלי והיום אני כל כך מעריכה אותה על האמונה שלה בי ועל הסבלנות למרות שעשיתי לה את המוות ללא ספק הקשר שלי איתה עשה את השינוי אבל משהו בי רוצה להיפרד לא להפסיק טיפול או לברוח אלא היפרדות שקשה להסביר . בפשטות , אני רוצה שתתן לי ללכת ושתחרפה ממני אבל אני עדיין צריכה שתהיה שם שאני מסובבת את הראש לאחור לראות שאם אצטרך אותה היא עדיין שם אבל בזה זה נגמר . ההתפכחות הזו סוג של מפרידה אותי ממנה במיוחד שבירת הפחד מנושאים מסויימים כמה שאתה מפחד להיחשף אתה קשור יותר למטפל ושאני פותחת את הנושאים התלות מתנתקת אבל אני עדיין רוצה לדעת שהיא שם ואני לא ממש מבינה את זה .