אז...מה אתם מאחלים לעצמכם לשנה החדשה?

קודם כל- תודה על ההזדמנות לקרוא ולכתוב בפורום הזה, בניהולך. חייבת להגיד שמאז נכנסת, ישנה תחושה (לפחות מבחינתי) של יציבות ומסגרת מאפשרת, ללא זליגות ודרמטיות יתר ומאוד נעים להיות פה, גם אם לרוב אני עושה זאת כקוראת. בזמן האחרון עלו פה הודעות כואבות של כמה בנות. לא הרגשתי מספיק קרובה כדי להתערב ולעודד, אז, ככה, באופן כללי אאחל מעומק ליבי בריאות שלמה, בריאות הגוף והנפש לכולנו. לעצמי אאחל- שתהיה שנה של שינוי ת'כלס בכמה מוקדים עיקריים בחיי. אני אופטימית (: שנה טובה.

ובכן כן כך הם פני הדברים זאב בודד (אמיתי)בן חצי מאה ותייכף ושניים ,,בודד מבחינה ריגשית חברתית נפשית ,,ריקנות עמוקה כתהום שלא נראה תחתיתה,,ובכן מה אני מאחל היום מאומה כי ממילא כבר לא יהיה חסר כול ,,והיןם ןשנה החדשה שמחה ,שמחה בלה שמחה אמיתית ללא תיסכול מירורים יצב רייקנות והרגשה של חיים חסרי משמעות תוכן עניין טעם ורצון לחיות אותם , ככי באמת ובאמת שאין למי למה לחיות אותם צר לי שהעצבתי אותכם ,,רק ממקום עצוב עמוק יקום משהו אחר? טוב? שמח ? מלא ? ??.איציק

  הי ליאת, שנה-טובה טובה. ברכה מרגשת, מושקעת ועמוקה כתבת בעיניי. תודה. מגיע לך הכבוד לדעת ולזכות לשיתוף. אם כן, אתייחס פרט לפרט. את יודעת, תגובת הבטן הראשונית שלי לשאלת משאלותיי לקראת הבאות ובאותם רגעי חרדה קיצוניים בהם אני שרויה היא - "אני רוצה למות". גם זו אמת. מאמינה שזו משאלה שהולכת עמנו, וכך היא, ובפרט עמי, לעתים קרובות צפה על פני השטח בעוצמות מעוצמות שונות. דבר-מה בימים הללו מערער את היציבות. רבות ניתן לומר על המשפט "אני רוצה למות" ועל העולם-ומלואו העומד מאחוריו. רשמתי לי, אך חסכתי זאת בינתיים מכאן. אולי לקראת יום הכיפורים... ליאת, איחלת לנו להרגיש בסדר עם עצמנו גם בנמוך ובשבור, אולי גם במביך, וחושבני, שאולי הייתי רוצה להרגיש שקול ה"אני רוצה למות" שמזכיר את עצמו - מותר לו. שחופשי. יש רשות לומר ואין זה פסול. הוא לאו דווקא מניפולציה או איו?ם או השלכה או הדיפה. אז כן, תלוי איך, ותלוי מול מי, ותלוי מתי, וכמה ... כמו-כן, הידיעה, ההכרה והזיהוי של המשאלות פנימה, גם הוא, לפעמים, אינו פשוט כלל ועיקר. אספר משהו על חדש ועל שינוי - בשנה שעברה עברנו לשיחות בקליניקה חדשה. כלומר, מקום גיאוגרפי אחר. לפי שעה, אני שבעת רצון, אם כי, כצפוי, מתעוררות חרדות. כשיצאתי לאחרונה מהחדר הישן שעשה את שלו, מקום בו התחוללו שלל התרחשויות ואולי גם ככה קצת נמאס גם עליי גם עליו, אמר לי רופא הנפש שלא רבים נכנסו אל החדר הזה ויצאו כל-כך שונים כפי שאני. ועדיין זו אני. ועדיין החלקים של פעם גם הם שם. כך הייתה הפרידה מהחדר ההוא. כשנפרדתי ממנו לקראת השנה החדשה, ואפילו העזתי לתת לו מתנה-עם-סיפור, הוא אמר לי שאינו זוכר שנה שהתחלתי כל-כך סביר כעתה. הכל יחסי כמובן למצבי. אם נשווה לאחרים, זה לא יהיה פייר ותמיד יכאיב... מילים טובות כל-כך, לחיצת יד, שינויים משמעותיים בקנה המידה של עולמי האישי, ועדיין , או מסיבה זו ממש, שלשום התרסקתי, מאד מאד, ואתמול כבד היה, מאד מאד. המלחמה פנימה דורשת אנרגיות רבות. הדלקתי לי נר זיכרון. גחלת קטנטנה של המשכיות. ליאת, נדמה לי שאני משתלדת שלא להכביר במילות שבח למנהלי פורומים (קל וחומר פורומים של נפש), אך אין זו אינדיקציה לתחושותיי דווקא, זו תוצאה של ניסיון העבר מעיון והשתתפות במרחבי הרשת, ולא רק. דברי חיבה, הערכה וקרבה, כמעט תמיד, אם לא תמיד, מעוררים תגובות חרדתיות תוקפניות, של בוז, למשל, בעיקר מצד מי שיש לו סיבה טובה לקנא ושלא שפר עליו מזלו או כוחותיו והטיפול/הקשר שלו התפרק. קרוב-רחוק חתיכת קונפליקט. רוצה לציין גם שלדעתי, לעתים אנחנו בוחרים לפנות לכאן (משערת שבאופן לא מודע) דווקא משום שהמדיה אינה יכולה לתרום נקודתית, ואז המקום הופך להיות אובייקט לשלוח אליו אצבע מאשימה. ובכל זאת אומר, שאני שמחה על דרך הניהול העכשווית (בפרט בפורום). מניחה שהתגבשה מנסיון השנים ומעקב אחרי התרחשויות העבר, ההצלחות, השגיאות המכאיבות, מתוך מה שספגנו אנחנו ומנהלים הקודמים, ושתרומה הייתה לכל הדורות, הקדנציות, הצדדים. ותוך כך, הייתי רוצה לאחל שנה טובה גם לענבל. משערת, ענבל, שאת מעיינת וקוראת, בודקת אם אנחנו זוכרים. אני זוכרת, וחושבת שיש, גם לך, ענבל, חלק משמעותי בהכנת הרקע לשקט היחסי של עכשיו. מקווה שאת בטוב. "שיהיה לך תמיד לאן לחזור"... ("מציצים" / שלום חנוך) שנה טובה א.ה.

היי ליאת, התלבטתי קצת אם לנסות לכתוב משהו גם, על השנה החדשה.. באופן משונה קצת, הרגשתי חגיגיות כזו לקראת השנה החדשה. ודווקא איתה- עם א'-הרגשתי את צער הפרידה מהשנה הקודמת, ואת צער הפרידה ממנה (כיוון שהיא בחופשה קצרה). הסיום וההתחלה כנראה ארוגים אחד בשני. אני לא יודעת מה אני מאחלת לעצמי.. (האיחולים שלך מתאימים לי יופי). אני מרגישה חזקה ומתחזקת.. כל שנה קצת יותר טוב, קצת יותר 'להיות עם חופשי בארצנו' :-) שום דבר הוא לא לתמיד, אבל עכשיו טוב. עכשיו אני כבר לא חושבת שאין לי סיבה טובה לקום בבוקר, שאין לי סיבה טובה לחיות, ששום דבר לא מחכה לי שם, בעתיד, אני לא מבריזה מימי עבודה באופן קבוע, כמו בעבר, כדי לישון או לברוח לשינה מוגנת. אני מרגישה מוערכת ורוב הזמן אהובה, מרגישה שיש דברים שאני רוצה שיקרו לי בהמשך- תפקידים בעבודה, התפתחויות מקצועיות, תחביבים חדשים לגלות.. אולי אפילו יש לי יעד או שניים.. רמות האנרגיה שלי גבוהות יותר מבעבר. מרגישה תחושת יכולת וסקרנות לגבי האפשרויות שלי להיות בעתיד. 'אילו עוד לילכיות אחוה בהמשך?'.. זו סקרנות שיש בה גם רגיעה ובטחון. זה טוב.. הסתובבתי עכשיו ברחובות תל אביב, והיה לי מעניין לפגוש כל מיני גלגולים שלי- בעבר או בעתיד- ילדונת שרק למדה ללכת, הולכת על קצות האצבעות בחיוך נרגש, אבא שלה שהולך אחריה, שומר ומחייך, מחייך אולי גם לעצמו- ש'הנה, תראו, אני אבא!', זקנה, יושבת בשדרה על כסא גלגלים, עטופה היטב בשמיכה דקה, מציצה בעיניים ערניות וכחולות בעוברים ושבים, זוג צעיר, אוחז ידיים, אישה בהיריון, זוגות חברים עם ילדים בגילאים דומים, סבתא שמנדנדת נכדה, והאמא, בתה, מצטרפת בשמחה.. חיים! :-) כל כך הרבה חיים, וכולם דומים ושונים, כל אחד חי את המקטע שלו בזמן, עוזר ומדריך אחרים לחיות את המקטעים שלהם.. הרגשתי הנאה להתבונן כך מהצד, לחוות איתם את הדמיון שקושר אותנו יחד. קצת גלשתי מהשאלה.. (אני מודה שמראש לא ידעתי מה אשיב..) אני חושבת שאני לומדת לנסות, בטיפול שלי.. (איך שאלה על משאלות לשנה הבאה התגלגלה ל'סיכום ביניים' לטיפול..) לנסות, למדוד ולקנות עוד ועוד זוגות נעליים ותלבושות. לנסות, לבדוק, לחפש את התשוקה שלי. להנות מרגעים קלים של תשוקה, להצביע עליהם ככאלה, להנות מהם, לעודד אותם לא להתפוגג כל כך מהר, לא לבטל את התשוקה. לקבל ברוח טובה, בלי להיות נוקשה מדיי עם עצמי, כשהתשוקה אכן קטנה לאט לאט.. אני חושבת שהשנה התקדמתי מאוד.. אפילו פיזית- שיניתי את הרגלי הלבוש שלי, אחרי שנים של "הערות" והצעות מצד הסובבים.. (והתגובות נעימות ומחזקות).. התנסיתי בדברים חדשים. אני מאחלת לעצמי להמשיך בזה: להמשיך ללמוד את עצמי, מה אני אוהבת, מה נחמד לי, מה לא נחמד לי, להתייחס בסלחנות לתכונות שמקשות עליי, לאהוב גם אותן- כמו שאוהבים ילד קטן שזקוק לחמימות וסבלנות כדי להשתלב. ובכל זאת- לא לוותר. "ללכת על זה" גם כשיש סיבות הגיוניות לוותר. ללכת על "מה שבא לי". לפתח תשוקות ואהבות. לאהוב כמו שמתאים לי. (ואולי גם למצוא את מי שאיתו אלמד לאהוב הרבה יותר..). אסיים כאן, אם כי אני מרגישה שכל המלל הזה עדיין לא מעובד.. ואולי אם הייתי יותר מעמיקה הייתי מצליחה ללטש משהו "דחוס" ומקושר יותר. אבל זו התחלת השיחה שלי עם עצמי, בימים האלה של סוף אלול-תחילת תשרי. שנה טובה מאוד גם לך, ליאת.. ואני מצטרפת מאוד לדברים של א.ה. ומודה לך על ניהול כל כך מקצועי ושומר ומשקיע ומיטיב. המינון כל כך חשוב.. תמיד זה מרגיש כאילו המינון הנכון כל כך ברור לך, שהחלטות 'פורומיות' מתקבלות אצלך בפשטות.. וגם בכך יש הקלה.. בזרימה הזו, בפשטות, באמון בך שאת יודעת מה את עושה. שנה טובה! ותודה! לילך

כבר התחילה לה, בקטנה, השנה החדשה. אני עסוקה הרבה בסיכומים בימים אלה. עברתי שנה מטלטלת, של חוויות מכל הגוונים. בחודשים האחרונים נדמה לי שהשינוי שעברתי הוא גדול ועמוק במיוחד. זה שינוי לטובה, ואני מסתכלת אחורה על השנה שהייתה משמעותית בכל רובד ורובד בחיים שלי. אז אני מאחלת לעצמי שאמשיך כך לגדול. שאצליח לשחרר עוד ועוד מהפחד שמשאיר במקום ולא מאפשר התפתחות. שהדרך החדשה-ישנה שבחרתי לי תהיה גם היא טובה ומעניינת (ממש תכף אני מתחילה אנליזה...). בגדול אני ממש מרגישה שהשנה עליתי על הנתיב הנכון בשבילי, מבחינה מקצועית. עכשיו רק נותר להביא את האישי קדימה, להעיז ולנסות ובעיקר להאמין בעצמי גם שם. ולכל נשות הפורום (וגם למיעוט הגברי :-)) אני אאחל במילים של המטפלת שלי - שכל מה שהיה טוב - שימשיך, וכל מה שלא היה מספיק טוב - שרק יילך וישתפר. ולך ליאת, רק תודה שאת כאן. אני מרגישה לגמרי בנוח לצוץ מידי פעם וזה מרגיש כאן כמו בית גם אם לא הייתי הרבה זמן... שנה טובה! נועם