על אהבה

היי ליאת, שוב אני :-) רציתי לשאול אותך שאלה קטנה.. מה זה אומר לך כשמטופלת אומרת לך שהיא אוהבת אותך? יש בזה גם משהו מבאס קצת? אני חושבת שאני אוהבת אותה באמת. הילדים שלה יקרים לי, התחביבים שלה יקרים לי, הדאגות שאני מייחסת לה יקרות לי, אני אוהבת אותה כמו חברה, כמו אחות וכמו אמא (אני האמא איכשהו). ובכל זאת.. אני לא יכולה שלא לחשוב על זה שגם האהבה הזאת שלי היא חלק מהטיפול, ובגלל הקשר שבינינו, אני מניחה שכשאני אוהבת אותה יותר זה אומר שאני אוהבת אותי קצת יותר. זה היה מבאס אותך? לדעת שכשמישהו אוהב אותך ואומר את זה, זאת לא אהבה "רגילה". זו אהבה טיפולית.. לאן האהבה שלי מגיעה? אליה המטפלת או אליה- א'? אני מניחה שלא תרצי לענות על עצמך, אבל באופן כללי- את חושבת שמטפלים יוצאים מחוזקים קצת או אחוזים כשהם יודעים ומרגישים שהמטופל שלהם אוהב אותם? האם יש סיכוי שלאורך היום, המחשבות שלהם נודדות למטופל אוהב, הם מרגישים מחוזקים? האם זה גם מגיע למטופלים שהם, או רק למטפלים שהם? אני יודעת שזה כנראה אותם אנשים- המטפל והאדם, אבל עדיין.. לא בדיוק.. אוף, אני כותבת כל כך עילג היום.. גם קצת משונה מצידי, אולי, שכשאני רוצה לשאול אם זה מגיע לאנשים שהם, בשונה מהמטפלים שהם, אני מרגישה צורך לשאול אם זה מגיע למטופלים שהם. כאילו מטופל הוא אדם חשוף יותר, לבוש פחות, ננגע יותר בקלות. האם אני נוגעת ממש *בה* כשאני אוהבת אותה? או שזה מווסת מהר מאוד למקומות חושבים. האם יש לי סיכוי גם להיטיב *איתה* כשאני אוהבת אותה? מה את חושבת? (ואם אני עושה איזה שינוי בעצמי, או משנה את סדר העדיפויות בחיי באופן שיכול היה להתאים גם לה- האם זה נותן לה "פוש" גם לחיים שלה, בלי שאני יודעת?) לילה טוב, לילך

הי לילך, מקווה שלא אכפת לך שאני כותבת...אם תקראי את מה שכתבתי מתחתייך תראי שהעזתי בפעם הראשונה לומר לה שאני אוהבת אותה...ובחיבוק הרגשתי שאני גם מחזקת אותה, כלומר מרגישה שכן, השפעתי ו"נגעתי" גם בה, היא אמרה לי על דברים שאמרתי בפגישה בקשר אליה שזה מרגש!!! כלומר היא התרגשה ממני, מאמינה???? כי לי עוד קשה לעכל... אז כן אחת נוגעת בשנייה לדעתי, כי אנחנו בני אדם ולא רק "מטפל ומטופל"... אני כל הזמן תוהה כמוך על הקשר הזה...שהוא כמו חברה כמו אמא אבל בעצם הוא גם וגם ולא זה ולא זה...קשה להסביר זאת... ולמה את חושבת שזה מבאס אותה? אני חושבת שזה דוקא מחמיא לא? או אולי מבאס כי אי אפשר לממש את הקשר הטיפולי למקומות אחרים? כמו ממש להיות אמא ובת או חברות, לזה התכוונת? בכל מקרה היא בן אדם בדיוק כמוני וכמוך...וכשזה נוגע, זה נוגע בשתיכן...

היי מיכל, אני חושבת שההודעה שלך הציתה את מה שכתבתי אני :-) קראתי את שלך ומיד צצה השאלה. הטיפול שלך אכן נשמע מרגש.. התקרבות וקירבה וגם קצת הדדיות, עד כמה שאפשר במערכת יחסים כזאת. מבינה מאוד למה את נרגשת, וגם למה היא. היא קצת קטגוריה של איש אחד, המטפלת.. אין כל כך למה להשוות את מערכת היחסים הזאת. רק היא נמצאת שם בקטגוריה הזאת, ולא תמיד ברור איך לפרש דברים כי אין למה להשוות. כשאמרתי את זה פעם לא' שלי, היא אהבה את ההגדרה ואמרה שבמובן מסוים, גם אם בעוד כמה שנים אחליט להיות בטיפול אחר, אצל מישהו אחר, זו עדיין תהיה קטגוריה של איש אחד. אישה :-) אני לא בטוחה אם היא לגמרי צדקה, אבל יש בזה משהו נחמד. תודה על השיתוף מיכל :-) לילך

לילך יקרה, את יודעת מה אני שומעת? מתוך עולמי אני שומעת שאת שואלת האם אהבתך יש בכוחה לרפא את אמא, או, לחלופין, האם כעסך הוא שגרם לחוליה. כמו חשיבה ילדית שמייחסת מעין סגולות של כל יכולות. וזה נוגע עמוק בלב. מאמינה שלאהבה יש כוח, ולפחות דרך בעלי החיים בהם אני מטפלת אני יכולה לומר שאני מרגישה שהיא מקפיצה להם את יצר החיים למעלה. כך גם אני מתחברת ליצר החיים, דרך בעה"ח והצמחים. וכמובן, האהבה או כוונת הלב מסייעת, אך עד גבול מסוים. לפעמים גם קיים בלבול אצלי - האם משהו בדרך אינו מסייע, כי אם הורס. לפחות לגבי המטפל שלי אוכל לומר שהוא אינו תלוי עד כדי כך באהבת המטופלים אליו (למרות שזה בוודאי נעים), ובכיוון ההפוך, הוא גם טוען שלא מצא כל קשר בין רמת אהבתו למטופל לבין היכולת שלו לעזור לו. ואיזה עיתוי... אני כותבת זאת ממש כשראיתי וידעתי שרופא הנפש שלי סבל מכאבים גופניים והרגיש מאד לא טוב בפגישה האחרונה שלנו. עניין מבלבל, כשכואב למישהו שמטפל בך, כשהוא מראה שהוא לפעמים קצת חלש. אתמול גם רשמתי לך מילים נוספות בסבך העץ שלמטה. ליאת, אם הודעתי אינה חורגת מהכללים, האם ניתן לפרסם? בתקווה, א.ה.

היי א.ה., את כנראה שומעת טוב מאוד... בכיתי מלא אחרי שקראתי את השורות הראשונות.. (אבל אל תקחי את זה אישית :-) אתמול היה לילה קשה. קשה ממש. מזל שלא נשפכתי פה בזמן הזה, הייתי כיולה להיות נבוכה מאוד עכשיו :-) פתאום הבנתי שאמא שלי באמת מתכוונת ללכת על הניתוח הגדול שמחכה לה. לקח לי זמן לעכל שאאלץ לחזור לביה"ח שוב, או ששוב הכל מפעם יחזור. (חושבת על עצמי ולא עליה... ).. "כריתת ריאה" זה .. לא לגמרי ניתן לעיכול, נכון?.. כמעט בלתי אפשרי לא לשאול "ומה יקרה אם..?" ומה יקרה אם הגוף שלה לא יתעורר אחרי 6 שעות הרדמה? מה יקרה אז? רוב הזמן אני ממש בסדר. ממש ממש בסדר.כמעט מעולה, אם להודות. אבל חלק מהזמן- אני מפורקת.. (מעלה לי את most of the time של דילן).. וא' בחו"ל ולי אין שגרת יום קבועה כרגע, והכל ביחד- זה קצת לא נוח.. אני מוצאת את עצמי ממלמלת את השם שלה כמעט ללא הפוגה, כמעט בלי לשים לב.. היא קצת כמו חברה דמיונית, כנראה :-) אני מדמיינת שיהיה לי קשה כשהיא תחזור.. שלא אדע מה לעשות עם עצמי, עם תערובת ההתרגשות-שמחה-עצב הזאת.. בדמיון שלי אני זקוקה לזמן עם עצמי בחדר שלה, לפני שהיא תבוא. לכניסה הדרגתית שלה בחזרה. אבל גלשתי.. מספיק :-) התכוונתי לכתוב שאני מאוד מבינה את הבלבול אל מול כאבי המטפל. (ומאידך- היה לו חשוב לא לפספס איתך פגישה, זה מיוחד ונעים). ודאי קשה לפעמים שהמטפל לא מדבר הרבה, וגם לא על אהבה או החיבה שלו. ובמקביל- אני שמחה שהעזת לשאול, אם זה מה שענה. וחושבת גם שע?מדה כזו דווקא נותנת בטחון בקשר, אם יודעים לבנות קשר אותנטי ואמיתי גם כך. וגם נותנת בטחון בו, שהוא מקצועי ובאמת שם כדי לעזור ולקדם. התשובות הענייניות והכנות שלו אולי מחזקות את היכולת לסמוך עליו שהוא לא מבלף או מעגל או מייפה. אני מניחה שתשובה כזו שהייתה ניתנת בקשר שלא מרגיש חזק ויציב ואותנטי הייתה יכולה להחוות תשובה מתחמקת. "אתה לא יכול להגיד לי שאתה אוהב, אז אתה אומר ש..". אבל זה לגמרי לא המקרה אצלכם, נשמע לי. נשמע שהאותנטיות אצלכם היא הבסיס. העוגן שלך איתו. הוא לא "מרמה"- הוא באמת שם. ואולי כל הדברים שהוא אומר נשמעים צלולים יותר כך. 'צלול'.. :-) אפילו המילה הזו נשמעת צלולה יותר בהקשר שלכם פתאום.. אולי דווקא האותנטיות היא גילוי האהבה שלו כלפייך. אחכה למילים הנוספות בסבך, כשיועלו. היום פחות עצוב קצת.. תודה א.ה. לילך

לאחרונה,חשבתי על זה שבעצם כמה שאני קשורה תלויה ואולי גם אוהבת...הרי שבאיזשהו מקום הוא נשאר זר לי.(המטפל) מדובר באדם, שאני לא מכירה אותו באמת,לא את דעותיו, לא את העדפותיו, לא מה עובר עליו. סוג של לאהוב שחקן קולנוע. אוהבים את הדמות, את התפקיד,אולי אפילו את הפנים והמראה-אבל זה לא האדם עצמו. תאורטית,מטפל אחר יכול היה לשבת באותו כיסא ולתת לי הקשבה תמיכה וכו', וארגיש אליו ג"כ אהבה קשר ותלות, כך שנראה לי יותר ממה שאני אוהבת אותו, אני אוהבת את מה שהוא מעניק לי,את מה שהמקום הזה נותן לי. לא כך? ליאת,אשמח גם לשמוע ממך בענין.

מעניין מה שכתבת..אבל בכל זאת אני חושבת שכן אוהבים את האדם עצמו ואם היה יושב מטפל אחר אולי היתה גם קרבה אבל אולי שונה? כי נרקם משהו מהאישיות..כלומר המטפל מביא את האופי שלו..אחד שואל הרבה..אחד משתף יותר תחושות משלו ואחר פחות..אחד יותר רציני ואחד צוחק וכו'....אני חושבת שאני אוהבת את המטפלת שלי בזכות מה שלמדתי עליה..ולא רק ממה שהיא נתנה לי...ואפשר ללמוד על האדם גם אם איני מכירה את חייה היום יומיים...את האישיות אי אפשר להחביא מתחת החזות של הפסיכולוג...מקווה שהובנתי... גם אני אשמח לשמוע אותך ליאת...מיכל

הי מיקי, ראשית ברכותיי וגם המון מזל טוב, ולהלן מחשבותיי בהמשך לדברייך - בוודאי שיש חלקים שאנחנו מכירים פחות. בכל קשר עם זולת, ואפילו בתוכנו. כי לא יודעים הכל. וטוב שכך. פה לא חידשתי, יש להניח. אבל בסה"כ נראה לי שאנחנו יודעים לא מעט על המטפלים. אני, למשל, יודעת על רופא הנפש מבחינה זו שנחשפתי, בהדרגה ודרך הפילטרים המשתנים שלי, לפלחים באישיותו, דרך התנהגותו, גישתו העקבית, האסרטיביות שלו, מילותיו, טעויותיו , מגרעותיו, ואפילו האופן בו הקליניקה נבחרה להיות גיאוגרפית, האופן בו היא מסודרת ומעוצבת, הספרים שהוא בוחר, הצבעים, הטעם שלו באמנות ועוד ועוד. עם ההתקדמות שלי, הוא גם משתף יותר. גם נראה לי שהתפקיד שהוא לוקח ונכנס לתוכו, כמטפל, הוא ממש טבעי לו. התפקיד הזה הוא וואחד חלק בלתי נפרד ממנו. מניחה שלכל אדם עמו יש לנו קשר קיים תפקיד ייחודי בחיינו, ונראה לי שלתפקיד, ולצדדים המשותפים שבאים לידי ביטוי מולנו, מסויימים ומוגבלים, תמיד יש משמעות מבחינת הרגשות שעולים. אין זה מנותק או מפוצל. במבוא לתורת הקבוצות במתמטיקה מציירים בפשטנות מעגלים שיש להם איזורים משותפים (חיתוך). לכל זוג מעגלים שונה, יכולים להיות אזורים משותפים אחרים. לפעמים המשותף הוא קבוצה ריקה (קבוצות זרות), לפעמים הם זהים ומתלכדים. לפעמים אחד מוכל בשני. וכאן מסתיים הדימוי המתמטי... כנראה שיש נושאים, שמבחינת הידע, אולי פשוט לא רלוונטיים לצורך הקשר המסוים. אנ'לא חושבת שמחליפים קשרים עמוקים כל-כך מהר. כי, עד שהם נבנים... אם בכלל, וכל פעם אחרת... א.ה.

היי לילך, אני חושבת שהשאלה שלך יכולה להיות נכונה על כל הקשרים שאנחנו מקיימים. גם את החברים שלי אוהבת בגלל האור שהם מקרינים עלי, אני מניחה שגם באהבה של הורים לילדיהם יש אלמנטים כאלה. נראה לי שחשוב להבין שאין במניעים "האגואיסטים" האלה להפחית מהאהבה או לקחת ממנה משהו, להפך, אני חושבת שכאשר מצליחים להכיר באי טהרותה של האהבה נפתרים מהרבה רגשות אשמה. יפה כתבת, כשאוהבים מישהו אוהבים את עצמך קצת יותר,זה נפלא, אני בטוחה שזה מה שהמטפלת שלך מאחלת לך. בהקשרים הפרטיים שלי, אני מרגישה שהאהבה בנינו הדדית ושהיא מיטבה עם שתינו. למרות שהקשר הטיפולי הוא לא כמו אף קשר אחר, לפעמים אני חושבת שהוא פחות שונה מכפי שאנחנו נוטים לחשוב. גם אי ההכרות של המטופל את המטפל נפרמת אט אט בטיפול ארוך טווח. אני חושבת שאי אפשר לעשות הפרדה בין האדם למטפל - טיבו של האדם תמיד צץ בחיוך, במחווה, בבחירת מילים וכו' גם אם פחות בעובדות קונקרטיות על חיו של המטפל. ועוד דבר קטן אך כלל לא פעוט - בעיניי, עצם השאלה ששאלת היא כבר אבן דרך באהבה שלך - את עצמך, אותה ובכלל תודה לכל מי שלקחה חלק בלבלובו של העץ - נהנתי לקרוא. חתימה טובה

היי לילך, כמה גרמת לי לחשוב ביומיים האחרונים מאז שקראתי את מה שכתבת כאן... אני חושבת, שלפחות במקרה שלי ובקטגורית אישה אחת שלי, האהבה שידרגה את הקשר ואת הטיפול ברמות שאי אפשר לתאר. האהבה ההדדית, אגב. אני זוכרת את הפעם הראשונה שאמרתי לה שאני אוהבת אותה, בקול. ועוד יותר מזה, זוכרת את הפעם הראשונה שאמרה זאת לי, ואת השקט והביטחון שזה נתן לי. אני יודעת, היום, שלא הייתי יכולה להיות בטיפול אצל מישהו שלא אוהב אותי. המטפל הקודם, המיתולוגי, אהב אותי מאוד ואני אותו וזה היה שם מהרגע הראשון מדובר ונוכח ונוסך ביטחון. זה גם לא היה חוכמה גדולה כי הכרנו בנסיבות אחרות במשך שנה שלמה לפני שהפכתי אותו למטפל שלי כך שכבר היה קשר חזק וטוב שרק העמיק בטיפול. גם מטפלת-קנה-סוף שלי הרחק מכאן עכשיו, ובימים האחרונים אני עסוקה הרבה בענייני האהבה בנינו. קצת כועסת עליה וקצת חוששת מהשינוי הממשמש ובא וגם קצת מתגעגעת כנראה. מה היא נוסעת לי עכשיו באמצע החיים? אני נורא מפוזרת במה שכתבתי, אז אני אנסה להתמקד לשאלה שלך - במקרה שלנו אני יודעת שהאהבה שלי פוגשת את האדם שהיא (שבכלל לא מנותק או מאוד שונה מהמטפלת שהיא, לתחושתי) בדיוק ברגעים שהיא מספרת לי משהו קטן על עצמה, כשהיא עושה מעשים קטנים של קרבה מיוזמתה, כשהיא מספרת לי על מקומות שאני איתה מחוץ לשעות שלנו יחד. ולאהוב כל כך חזק, ככה בעוצמה והתמסרות זו גם מטרה טיפולית ראויה בעיני. לפחות בזה כבר הצלחתי :-) תודה שעוררת אותי לחשוב (ולאהוב...) נועם

נראה לי שהחלוקה הדיכוטומית בין הטיפול לחיים של המטפל וגם של המטופל מתרחשת יותר במציאות הפיזית, מבחינה רגשית אם א' לא סובלת מפיצול אישיות, א' המטפלת היא חלק אינטגרלי מא' האישה והאהבה איננה מוגבלת לחלק ממנה. ולכולנו יש כמו שכולם יודעים צרכים נרקיסיסטיים, שנחוש שאנחנו שווים דרך מבטו של האחר, זה צורך אנושי חזק מאוד. אם לדוגמא יש מטופל שממש "מרעיב" את זולתו כל הזמן שלילי ביקורתי וממעיט בערך המטפל והטיפול, זה יהיה מתסכל עבור המטפל אולי זה יהפוך לנושא הטיפול. ככה זה נראה לי על כל פנים.