גמר חתימה טובה, ברכה משלי.

הי ליאת, קוראת את איחולייך, וחושבת על איך אני מתחילה את השנה החדשה- עם לימפומה אגרסיבית וקטלנית...לפני יומיים עברתי ניתח לכריתה ושימור של שחלה, ומחר אני מתחילה סבב ראשון של כימותרפיה...בהמשך אזדקק גם להשתלת מח עצם... והשיר הזה, כמה בכיתי כששמעתי אותו בהריון, הרגשתי שזה באמת מגיע, ואחרי הלידה הרגשתי שאני באמת שם, וכל כך מהר זה נלקח ממני. מה אני יכולה להגיד? יאוש? דיכאון? הכל כאן ובכמויות, אבל גם יש תקווה ורצון לנצח...הפעם יש לי בשביל מה... דורותי

הותרת אותי בלי מילים... אבל עם המון רגשות, רוצה רק לחבק ,ולבקש:כן דורותי, תנצחי, יש בשביל מה. הרבה מקום בלב, יש לך בפורום הכלל, ואצלי בפרט. אחכה לשמוע ממך,מיקי.

אני קוראת אותך ומרגישה שיש בך המון כוח!!! בהחלט יש לך בשביל מי...אני רק אספר לך שכשילדתי את הבן הבכור שלי נאבקנו על חייו...תקופה ארוכה..שנה בערך ועוד שנה של החלמה... בעוד חמישה חודשים בערך אנחנו נחגוג לו אי"ה בר מצווה!!! וקשה להאמין!! אז ניסים קורים כל יום..מקווה שיש מסביבך תמיכה ושתחלימי במהרה!!! מיכל

מאחלת לך בריאות בריאות בריאות ואושר מחזיקה לך אצבעות.. ניצן

דורותי, ההודעה שלך תופסת חזק בבטן.. כמה מטלטלים יכולים להיות החיים לפעמים. ולמרות שאני לא מכירה אותך, מרגישה מאוד (לפחות בתוכי) את השאלה "למה דווקא אני? למה דווקא עכשיו??" עצוב לי מאוד שאת צריכה להתמודד עם בלאגן ופחד כזה עכשיו. ובמקביל- כמו שכתבו אחרות, יש בך נקודת אור חזקה ונחושה להבריא ולהתגבר. כמעט מסנוורת אלומת האור הזאת :-) החזיקי בה חזק, האירי מסביב. וכשהיא קצת דועכת, כי לפעמים יש גם ימים כאלה, זכרי את התקווה, את הרצון לנצח ואת הבשביל מה, עליהם כתבת. מקווה שאת מתאוששת מהניתוח ושהסבב הראשון יהיה סביר.. אפשר לחיות עם סרטן. אפשר גם להבריא ממנו. החזיקי מעמד בחלקים הקשים יותר.. יבואו גם אחרים.. אני מקווה שאת מגייסת קרובים ואהובים להיות איתך שם. שיהיו בשורות טובות, לילך

דורותי... מה אומר לשמע בשורות כאלה של כאב... לבי איתך, שולחת לך המון תקווה. מגלים כוחות. מגלים. ועדיין... מצטרפת בעדינות לשאר החברות התומכות, א.ה.

... כן, ההודעה שלך תופסת חזק בבטן.. וכפי שלילך כתבה לך ,אף אני מרגישה שיש בך גם אלומת אור חזקה להבריא ומבקשת ממך ,החזיקי בה חזק. וכשהיא קצת דועכת , זכרי את התקווה , את הרצון לנצח ואת בשביל מה .. מחזיקה לך אצבעות ! איתך,דפי.

היי דורותי, אתמול הצצתי לפורום וקלטתי את שמך. מיהרתי, כרגיל, לפתוח כיוון שמאד אוהבת לקרוא אותך. גם ציפיתי לעדכון ולהרגעה שאת בסדר. לצערי, ההפך מזה קרה . עצוב לשמוע מה עובר עליך. לא נתפס. אינני יודעת באלו מילים לבחור ומה בדיוק לומר. האם להיות רצינית, האם להכניס קצת הומור . כי הרי יש בך גם מזה וגם מזה. מה נכון יותר עבורך ? מה יחזק אותך יותר? מה היית רוצה לשמוע? מאתמול אני כותבת לך ומוחקת ושוב כותבת ושוב מוחקת. אבל מרגישה שאני לא יכולה שלא להגיב. הודעתך הכתה בי בחוזקה. במקרים כאלו אני נוהגת בדר"כ ל"ברוח" מתגובה. הפעם, אני לא מסוגלת. משהו בך "תפס" אותי מרגע שקראתי אותך עוד בימיה של ענבל. דורותי, רוצה מאד לחזק אותך ולהתפלל ביחד איתך ועם כל היקרים לך שהתקופה הזו תעבור באופן השפוי ביותר , שיהיה לך הכוח, הסבלנות ושתהיי עטופה באהבה ובתמיכה , כי אין ראויה יותר ממך לכך. חושבת עליך, על הסיטואציה ההזויה. מתוך כתיבתך הממושכת בפורום אני יודעת שיש לך יכולת מדהימה לגעת באנשים , באמצעות יכולת הכתיבה המדהימה שלך(לא יכולה לשכוח את האמבטיה שישבת בתוכה, ושהושבת בה גם אותי ואת המטפלת שלי, וגם זוכרת את הדימוי שלך של הטנק ובו החיילים עם הרצונות המנוגדים. אז הפעם יש בתוכך גדוד מלוכד של חיילים שלכולם רצון משותף לסיים בהצלחה משימה קשה ומורכבת.אני מאמינה שהפתיחות , התבונה והנחישות שכה מאפיינים אותך - יעמדו לצדך, ויצעידו אותך קדימה, גם ברגעים קשים אלו. אנחנו כאן, כולנו, איתך, מלוות בהמון אהבה ואיכפתיות. חיזקי ואימצי שלך דנה

דורותי יקרה, לא כל כך מוצאת את המילים מאז שסיפרת. אז רק אספר לך שאת במחשבותיי לא מעט, ואני מחזיקה אצבעות שהכוח שלך (שהתגבר מאוד, כך נדמה לי) יוכל למחלה הזאת. שלך, נועם

היי, אומנם אנחנו לא הרבה מכירות, אבל ממש כאב לי לשמוע. הדבר הראשון שעבר לי בראש זה "לאאאאא נכון" ושזה כל כך לא פייר ולמה דווקא עכשיו... אני באמת מאחלת לך החלמה מהירה ושלמה!! ושתחזיקי מעמד בשבילך ובשביל הקטנצ'יק שלך.. מ.מ

דורתי יקרה אני שמחה שעדכנת גם כאן מה שלומך,ואני ממש לא מופתעת מעץ התמיכה שגדל כאן. למרות שלכאורה אנחנו די זרים ואפילו לא מכירים בדר"כ את השם האמיתי,אוהבים אותך מאוד,ואני בטוחה שגם בעולם האמיתי יש המון אנשים שאת מאוד יקרה להם. זה באמת לא פשוט,וגם לעיתים מייאש,אבל את ממש לא לבד ובהחלט יש בשביל מה להמשיך. אני גם שמחה לשמוע שהטיפולים התחילו במהירות יחסית,לי באופן אישי לי זה עזר להרגיש קצת פחות חסרת אונים,בכל זאת יש עשייה והתקדמות.ואני גם שמחה שאת והרופאים חושבים על העתיד,ושומרים על האפשרות להביא עוד אחים ואחיות לתינוקי במבה נוגט. יאללה אז בשמחות וגם אם לא אוהבים אותך מאוד ליאת

אני קוראת סמויה כאן הרבה זמן. ומאד כאב לי לשמוע את הבשורות. חשבתי מה אני יכולה להציע... ונזכרתי בספר "אתהלך" של אהרון מרגלית: איש רב צלקות גופניות (עבר 3 פעמים את המחלה ועוד ועוד) שבתעצומות נפש סולל לעצמו ולאחרים דרך בארצות החיים. כל מי שקרא טען שהספר מחזק ואופטימי במיוחד וכתוב בצורה מדהימה. מדובר על אדם שהתמודד בחייו מול מלאך המוות לא פעם ולא פעמיים ולא אבד תקוה, ואכן ניצח.מלבד זאת כחולה פוליו לא נתן לעצמו להתמכר לנכות ואכן יכול גם לזה. אין לי מניות בספר ושום קשר לכותב. רק חשבתי איך ניתן לעזור והספר הזה הוא לדעתי דבר בעיתו. תנסי להקיש בגוגל: אתהלך - ספרו של אהרון מרגלית, ותתרשמי.

הי ליאת, מעניין, שדווקא באופן אישי פחות הרגשתי שדיונים הקשורים לתלות בטיפול מילאו את עצי הפורום בתקופה האחרונה. זה היה יותר אינטנסיבי בתקופה אחרת, נראה לי. אבל ייתכן שאלו עניינים שבלב, שקשורים לגמרי לעולמי ולמצבי כרגע. זו פשוט המראה שלי. בנוסף, לא הכי אוהבת שמשתמשים במילה 'תלות' כאיזו מילת גנאי, או מילה מוערצת לשלילה. היא לא, ואין בלי תלות, וכאמור, זהו עניין של מינונים. אולי המונח המתאים יותר עבורי היה יכול להיות "תלותיות יתר". ועשויות, בעיניי, להיות לכך פנים שונות. כלומר, ייתכן שבמופע חיצוני נראה, לכאורה, דברים הפוכים לחלוטין; בכלל זה, אני רואה גם את ה'נפרד מידי' כמצב מאד תלותי. לא עצמאי. (כשעצמאי הוא אדם שמתיר לעצמו להשתמש באדם עצמאי אחר). מקווה שאיכשהו הצלחתי להסביר את עצמי. מעניין, הרגשתי שהעץ שלילך פתחה כיוון למקום מאד פרטי, אישי, שקט ואינטימי, ואיכשהו צמח לכיוונים פומביים נרחבים מידי עם נגיעות רבות מידי. אני בכל אופן הרגשתי שכן דובר בו על תלות, ואפילו הקרבה. ומידה. אז אולי זו אינה החלפה אלא יותר מעין שינוי מאזנים. זה נותר וגם זה. היחסים יכולים להשתנות – המקום שכל אחד מהם תופס על פני שטח ומתחת. גלוי או סמוי. ... באהבה יש שלושה: אחד, שניים והמפריד (שיוצר את המשמעות של שניים). א.ה.