לכולן...

תודה רבה, כמה חיממתן אותי... אני בסדר, מתאוששת סופית מהניתוח והטיפול הראשון של הכימותרפיה עבר ללא תופעות לוואי קשות. אמרו לי שאחרי הבא יהיה יותר קשה, אז גם אני אקריח... זה נכון מה שכתבתן, יש בי כוחות ויש בי תקווה...אני משנה את התזונה, הולכת לטיפול אלטרנטיבי משלים, הכימו והטיפול הנפשי כמובן- אני מדברת איתה כל יום... אז הפעם גם הטנק וגם החיילים שבתוכו (כמו שכתבת דנה) בעלי אותה מטרה והם נחושים יותר מאי פעם. מלבד זאת, אני מנסה לא להתעסק בשאלה של למה, למה לי זה קרה, למה דווקא עכשיו, מנסה לא ליפול למקומות של רחמים עצמיים, מנסה לא לחשוב על מה היה אלא איזה לקחים אני לומדת מהמצב הזה- ובנתיים הלקח המרכזי הוא שהייתי עסוקה בכמה אין לי ופתאום אני מגלה כמה יש לי- כמה חברים, משפחה ותמיכה אדירה. כן נורא עצוב לי שבחוויתי נלקחה ממני חוויה שהיתה מאוד חשובה לי-להרגיש נורמאלית, שייכת. וככה הרגשתי בשבועיים הראשונים אחרי הלידה- אמנם עם חום גבוה, אבל הרגשתי שאני כמו כל אמא צעירה וחדשה- חרדה ומתרגשת מכל פלוץ של הקטן שלה...וכל כך הרבה שנים לא הרגשתי נורמאלית, ומותאמת, תמיד הייתי שונה בסביבה שלי. והחוויה הזאת נלקחה ממני כל כך מהר, וזה באמת לא הוגן...אבל בטוח יש משהו ללמוד גם מזה. ולסיום- כוס אמק של הסרטן הזה! מה הוא קשור עכשיו?!? הכל הלך כל כך טוב! אני רק רוצה להיות בבית עם התינוק המדהים שלי ולא להתרוצץ בבית החולים! לסיום, גם קצת כעס, שכל החיוביות הזאת לא תעשה לי בחילה במקום הכימותרפיה... אוהבת את כולכן, מאחלת לכן שנה מצוינת! דורותי